*, ש"ז, — שה"פ מן לִבֵּן, עשה לָבָן, לִבּוּן צמר: אין ליבון (הצמר) כשינוי (ירוש' ב"ק ט ו ד).  מצינו ליבון (הצמר) בלא צופים שמא יש צופים בלא ליבון (שם). — לִבּוּן לבֵנים, שרפן באש עד שתלבנה: ומשום לבון רעפים נגעו בה (ביצ' לד.). — ולִבּוּן סכין: בסכין גדולה צריכה ליבון והליבון צריך שיהו ניצוצות מנתזין ממנה (ירוש' ע"ז ה מה:).  ליבון והוא הדין להגעלה, הגעלה והוא הדין לליבון (בבלי שם טו.).  ליבן סכין ושחט בה וכו' חידודה קודם לליבונה (חול' ח.). — ועצם שה"פ: אל תראוני שאני משונה כמעט ששזפתני השמש והיא ששינת דמותי מן ליבון לשינוי (תשו' דונש על רסע"ג לה).  כתנת של פשתן שנתכבסה והרי היא קשה ומשפשפה בין שתי ידיו והיא מתרככה ואף הליבון שלה מצהיל על ידי השפשוף וכו' שמקפיד על ליבונו וצוחרו של סודר (רש"י שבת קמ.).   מה שעושים מלבון הבגדים ותקון הספרים (ר"א הקראי, ג"ע, חג המצות ב). — *ימי הלִבּוּן, הימים הראשונים אחרי עצם הוסת באשה: ואמרתי לה בתי בימי נדותך מה הוא אצלך אמרה לי חס ושלום אפילו באצבע קטנה לא נגע בי בימי לבוניך מהו אצלך (אמרה לי) אכל עמי ושתה עמי וישן עמי בקירוב בשר (שבת יג:). — ובהשאלה, במשמ' טהרה: והתשובה היא לבון הכתם (רד"ק ישע' א יח).  אבל שאר העם אשר אינם משכילים לא יהיה להם כח להגיע אל הבירור כל שכן אל הלבון הזה (הגיון הנפש ד).  אולם הנשמות אשר צריכים שטיפה והגעלה ומתעכבים בגיהנם איזה זמן מועט הם מהבינונים והצריכים ליבון הם נשמות הרשעים (שבט מוסר כו).  יחשוף יערות השמעיות 1 להציבם אל ברים ולהעמידם על מתכונת לבונם וצרופם (מנח' קנאות לר"י מפיסא 2).