לָבִיא

ש"ז, — כמו לְבִי: כרע רבץ כאריה וכלביא לא נוקד במקור המודפס. מי יקימנו (בראש' מט ט). הן עם כְּלָבִיא יקום וכארי יתנשא לא ישכב עד יאכל טרף ודם חללים ישתה (במד' כג כד). כְּלָבִיא שכן וטרף זרוע אף קדקד (דבר' לג כ). בארץ צרה וצוקה לָבִיא וליש (ישע' ל ו). שאגה לו כַּלָּבִיא ושאג ככפירים וינהם ויאחז טרף ויפליט ואין מציל (שם ה כט). אפגשם כדב שכול ואקרע סגור לבם ואכלם שם כְּלָבִיא חית השדה תבקעם (הוש' יג ח). שניו (של הארבה) שני אריה ומתלעות לָבִיא לו (יוא' א ו). איה מעון אריות ומרעה הוא לכפרים אשר הלך אריה לָבִיא שם (נחו' ב יב). התצוד לְלָבִיא  טרף וחית כפירים תמלא (איוב לח לט). ליש אבד מבלי טרף ובני לָבִיא יתפרדו (שם ד י).

חיפוש במילון:
ערכים קשורים