מִטְבָּעָה
°, ש"נ, — מקום שטֹבעים שם המטבעות: ואם היה (הדינר) חסר דבר מועט ממשקלו הנה נתבטל מהיות נושאים ונותנים בו במקח וממכר מכל וכל ואינו נקרא עליו אז שם מטבע שאינו ראוי לשאת ולתת בו אבל הוא נחשב כנסכא שצריכה היא על כל פנים לטבוע אותה בבית המטבעה (תשו' ר"י מיגש קצה).