°, (מיניי), ת"ז, לנק' מִינִית, (מיניית), מ"ר מִינִיִּים, מִינִיּוֹת, — מטבע מה שהוא מִין לאישים רבים: היות לנפש יחס מה עצמי אל הגוף להיותה נותנת ישות עצמי ומיניי לגוף (רשב"ג, מאמ' על הנפש, בספ' חמד' גנוז'). צלם שם משתתף או מסתפק יאמר על הצורה המיניית ועל הצורה המלאכיית ועל כיוצא בה מתכונת הגשמים הטבעיים ותארם ויהיה הנרצה באמרו נעשה אדם בצלמנו הצורה המינית אשר היא ההשגה השכלית לא התמונה והתאר (ר"ש א"ת, מו"נ א א). כל הגשמים ההווים הנפסדים לא ישיגם ההפסד רק מצד החמר שלהן לא זולת זה אבל מצד הצורה ובבחינת עצם הצורה לא ישיגם הפסד רק הם עומדים הלא תראה שהצורות המיניות כלם מתמידות עומדות (שם ג ח). לרמוז על הקיום המיניי שהוא מצד הזכר והנקבה יחד (ר"י אלבו, העקר' א יא). אמנם יש לצורתו המינית סגולה ותכלית מה בה יבדל משאר המינים (שם ג ב). לפי שהמינים אינם דבר יותר מהאישים אבל הם האישים עצמם ואולם באישים דבר נוסף על הטבע המיניי והם המשיגים ההיולניים אשר היו בהם פרטיים (רלב"ג איוב לד). ואמנם הפועל בעצמיותו הוא הפועל בצורתו המיניית אשר בה (קאנון א ב ב טו). הצמחים וזולתם דעתי בהם דעת ארסטו ודעתו היא שההשגה בהם מינית לא פרטית (מלמד התלמיד', יתרו). ההכנה הזאת שהיא משותפת לתיבה ולספסל היא צוריית או מיניית (תגמ' הנפש א ג). ומתנועת גלגל המזלות חודשו בו הצורות המתחלפות והמיניות ושמתנועות שאר הגלגלים אשר לכוכבים הגיעו הצורות האישיות (אמונה רמה א ב). וכן יאמר אריסטו ר"ל שהגלגל מצד צורתו המינית תתחייב תנועתו במשפט כל פעל (ר"י אברבנאל, שמים חדשים יב). הצורה המינית אשר היא כוללת החמר והצורה ששניהם מקיימים המין (הוא, מפע' ה' ב ה). שהתואר שנתאר לראובן אם הוא סוגיי או מיניי לא יהיה לו מצדו כי אם מצד הסוג או מצד המין (ר"י אבוהב, נהר פישון, מדר' תהל'). שהש"י משגיח במין האדם יותר ממה שישגיח במיני שאר הבעלי חיים שההשגחה בהם היא מינית וההשגחה במין האדם היא אישית (רפאל מנורצי, מרפא לנפש כג:). כי המינים והאחדים האלהיים כלליים או ממוצעים כמו שהם הספירות הנאצלות או מיניים כמו שהם המדות תמונות וסבות הפעולות המיניות התחתונות כלולות בעצמות הספירות (ר"א אירירו, שעה"ש ד י). — ואמר הפיטן: אתה יחיד בכל דרכי היחוד יחוד שלם אמתי לא כאחד המנייני ולא כאחד היחסי ולא כאחד המיני אחדות פשוטה מוחלטת (רדב"ז, כ"מ, אור קדמון א).