*, ש"נ, מ"ר מֵינִיקוֹת, —  כמו מֵינֶקֶת: ארבע נשים דיין שעתן בתולה מעוברת מניקה וזקנה ר' אליעזר, תוספת' נדה א ה, ומשנה שם א ג.  מעוברת ומיניקה לא דייה שעתה עד שעברו עליה שלש עונות (ר' יוסי שם א י). מניקה שמת בנה בתוך עשרים וארבעה חודש מטמאה מעת לעת (ר' מאיר, שם ב א).  שלש נשים משמשות במוך קטנה מעוברת ומניקה (שם ב ו).  מעוברת ומיניקה בועלה טהור (שם ג ח).  שפחה מניקה אני מוכר לך לא מכר את הוולד (שם ב"ב ד ד) .  (איזו היא)  מניקה עד שתגמול את בנה נתנה בנה למניקה גמלתו או מת  (נדה א ד).  מעוברת ומיניקה נותנין לה כל ימי עיבורה וכל ימי מיניקותה (שמואל, ירוש' שם א ו).  חמור מניקה ופרה מניקה אני מוכר לך (רב פפא, ב"ב עח:).