1, ש"ז, — שֵׁם אליל בגי בן הנם שהיו מעבירים לו ילדים באש: ומזרעך לא תתן להעביר לַמֹּלֶךְ (ויקר' יח כא). איש איש מבני ישראל ומן הגר הגר בישראל אשר יתן מזרעו לַמֹּלֶךְ מות יומת וכו' והכרתי אתו מקרב עמו כי מזרעו נתן לַמֹּלֶךְ למען טמא את מקדשי וכו' והכרתי אתו ואת כל הזנים אחריו לזנות אחרי הַמֹּלֶךְ (שם כ ב-ה). אז יבנה שלמה במה לכמוש שקץ מואב בהר אשר על פני ירושלם וּלְמֹלֶךְ2 שקץ בני עמון (מ"א יא ז). וטמא את התפת אשר בגי בני הנם לבלתי להעביר איש את בנו ואת בתו באש לַמֹּלֶךְ1 (מ"ב כג י). ויבנו את במות הבעל אשר בגיא בן הנם להעביר את בניהם ואת בנותיהם לַמֹּלֶךְ אשר לא צויתים ולא עלתה על לבי (ירמ' לב לה).
1 השבעים וכמו"כ עקילס העתיקו Mόλοχ. וסבר א' גיגר (Urschr. u.Uebersetz. d. Bibel.) כי נקודה של מלה זו לפנים היתה מַלך כמו המלה מֶלֶךְ, ואח"כ נקדו מֹלֶךְ עפ"י הצורה בֹּשֶׁת בכונה של גנאי, והסכימו לזה רב החדשים, אך זה דחוק. ומקר השם הוא כנראה מן השרש א. מלך ושממנו השם מֶלֶךְ, במשמ' מלכות. וממנו כמו"כ מִלְכֹּם.
2 יש סֹברים וּלְמִלְכֹּם, כמו בפסוק ה.