ש"נ, סמי' מַלְכַּת, מ"ר מְלָכוֹת, —  אִשָּׁה מֹלֶכֶת, וכמו"כ אֵשֶׁת הַמֶּלֶךְ, Königin; reine; queen:  וּמַלְכַּת שבא שמעת את שמע שלמה וכו' ותרא מַלְכַּת שבא את כל חכמת שלמה (מ"א י א-ד).  והמלך שלמה נתן לְמַלְכַּת שבא את כל חפצה אשר שאלה (שם יג).  ששים המה מְלָכוֹת ושמנים פלגשים וכו' ראוה בנות ויאשרוה מְלָכוֹת ופילגשים ויהללוה (שה"ש ו ח-ט).  גם ושתי הַמַּלְכָּה עשתה משתה נשים בית המלכות אשר למלך אחשורוש (אסת' א ט).  ויודע הדבר למרדכי ויגד לאסתר הַמַּלְכָּה (שם ב כב).  ויאמר לה המלך מה לך אסתר הַמַּלְכָּה ומה בקשתך עד חצי המלכות וינתן לך (שם ה ג).  ותכתב אסתר הַמַּלְכָּה בת אביחיל ומרדכי היהודי את כל תקף לקים את אגרת הפרים (שם ט כט). —  ובסהמ"א:  ותבער בו חמתו מאד אשר הפרה המלכה את תורתו ותבא לפניו בלא קריאה (יוסיפון נט).  והלכתי מארץ הודו ובאתי והיתה שם אשה מלכה למאד יפה ושמה קנדקי וכו' ותשלח קנדקי המלכה אלי אגרת (שם קג). —  ובתלמ', כנוי לְשַׁבָּת:  בואו נצא לקראת שבת המלכה (ר' חנינא, שבת קיט.).