°, ש"נ, בכנ' מַעֲוָתִי, — שה"פ מן עָוָה: בקר עוד ימי דויד ושמואל לאטים, ועלי ואגרת יפתח וימי השופטים, איך יגיעו לארבע מאות ושמונים נפרטים, בלי תעות ומעוה (תלמיד חוי, קטע כ"י גני', JQR, Apr. 1901, 360). ומה אני ומה חיי אדוני אני רב מעוה רע מעללים (ר"ש הנגיד, הלי תעש). ואם זה הוא גמול ידי תהי בו סליחת מעותי העצומה (הוא, הלכושל ולנופל). עורה והעיר לב תבונה לחזות תבל אשר על מַעֲוָה1 נוסדת (רמב"ע, דיואן מח, כ"י בודל'). ימחה עונותם למענו יום מצוק עליהם מעוה פקדו (הוא, תרשיש א רפ). דמעתי עזרתי על כבד מעותי ואשר הרעותי (הוא, מזמרת שירתי). גם הם לבשו לבוש הענוה, ופשטו כסות הגאוה, ורחקו מכל דבה ומעוה, ואספו כל מדת נאוה (ר"י חריזי, הקד' תחכמוני). לשגבני ולחלצני משוחת התאוה, ולהוציאני מגלי ים המעוה (שם יד). במדות האנוש אין כענוה והיא יפה לכל משכיל ונאוה, תעורר אהבה מלב משנאים ותסתיר מאנוש כל חטא ומעוה (שם יט). וישר מעות לבי וממחלת התאוה נפשי רפאה (רש"ט פלקיירא, המבקש סג). ואם תחזר בתשובה ותעזב המשובה ותפתח חרצבות מעוה ותפשט בגדי גאוה (מ' אלדבי, ש"א ז). — ואמר הפיטן: כל חטאה נאלחה וכל מַעְוָה2 נצררה (עם יי', פיוט ליוה"כ, סדור תימנ' כ"י בריט"מ). אנא לבבי שמחה בבשורה, כי מַעְוָתִי2 אצלך כופרה (יום יום, שם). אין תליה לראש אם לפי מעוה, בעבור כי כל לב חזק ונעוה (ר"א בר שמעיה, אין תליה, סליח' ליום ז'). —  ובחליי העינים: מַעֲוַת העינים, Strabismus3: התדע מעות העינים הנקרא בלשון ערבי אחוַל למה יראה מדבר אחד שנים (ר"י זבארה, ספר שעשוע' ט).