ש"נ, סמי' מְצֻדַת, מ"ר מְצוּדוֹת, — כמו מְצָדָה: וישבו עמו כל ימי היות דוד בַּמְּצוּדָה ויאמר גד הנביא אל דוד לא תשב בַּמְּצוּדָה לך ובאת לך ארץ יהודה (ש"א כב ד-ה). ודוד ואנשיו עלו על הַמְּצוּדָה (שם כד כב). ויעלו כל פלשתים לבקש את דוד וישמע דוד וירד אל הַמְּצוּדָה (ש"ב ה יז). ודוד אז בַּמְּצוּדָה ומצב פלשתים אז בית לחם (שם כג יד). סלע ישכן ויתלנן על שן סל וּמְצוּדָה (איוב לט כח). — וּמְצוּדוֹת מיוחדות, מְצֻדַת צִיּוֹן וכדומ': וילכד דוד את מְצֻדַת ציון היא עיר דוד (ש"ב ה ז). — בֵּית מְצוּדוֹת: היה לי לצור מעוז לבית מְצוּדוֹת להושיעני (תהל' לא ג). — ובמליצה, במשמ' מגן ומחסה: יי' סלעי וּמְצֻדָתִי ומפלטי לי אלהי צורי אחסה בו (ש"ב כב ב-ג). יי' סלעי וּמְצוּדָתִי ומפלטי (תהל' יח ג). כי סלעי וּמְצוּדָתִי אתה (שם לא ד). אמר ליי' מחסי וּמְצוּדָתִי אלהי אבטח בו (שם צא ב). — ואמר המשורר בשתי המשמעות: לרום לו יהיו עולים משנאים וראש כימה תהי להם מצודה, למדחפות יביאום מחשבותיו כדגים נאחזים במצודה (רמב"ע, תרשיש א).