*, ת"ז, לנק' מְצוּיָה, מ"ר מְצוּיִים, מְצוּיוֹת, —  הדָּבָר מָצוּי, האיש מָצוּי, שאפשר למצאו תדיר, והוא נרדף לתדיר:  בראש השנה תוקעין בשל זכרים וביובל בשל יעלים נתנו חכמים את המצוי למצוי ואת שאינו מצוי לשאינו מצוי (ר' יהודה, תוספת' ר"ה ג ג).  בשעה שהארץ חלולה ככברה  והבר מצוי (ר"א בן יעקב, מד"ר בראש' פב).  כל זמן שהם מצויים על פני ארצך (ספרי דבר' רצז).  הכל מצוי ומתוקן ומסופק להם במדבר באר עולה להם מן יורד להם שליו מצוי להם ענני כבוד מקיפות להם (שם שיג).  שכן טבולי יום מצויין בין הגיתות (ר' אילא, ירוש' תרומ' ב ב).  יין טומאתו מצויה שמן אין טומאתו מצויה (שם ג ד).  וספיחי שביעית שאין מצויין ותרומת חו"ל שאינה מצויה והמדומע רובו חולין והביכורים שאין מצויין (שם ט ה).  שיהא אותו המין מצוי בשוק (שם דמאי ו יא).  והתקינו שיהו מביאין מן הקרוב ומן המצוי (שם שביע' ד א).  במקום שתבשילי ישראל אינן מצויין שם בדין היה שיהו תבשילי גוים מותרין (ר' מנא, שם ח ד).  ר' יודה ור' נחמיה אוסרין שאין ירקות שדה מצויין וחכמים מתירין מפני שירקות שדה מצויין (שם).  איכן הוא (אלהים) מצוי בבתי כנסיות ובבתי מדרשות (ר' אבהו, שם ברכ' ה א).  הוא (עזרא) התקין שיהו אופין פת בערבי שבתות שתהא פרוסה מצויה לעני (שם מגי' ד א).  גזרו על דבר שהוא מצוי ולא גזרו על דבר שאינו מצוי ( ר' מתניי', שם יבמ' י ח).  ירושה דבר שאינו מצוי (שם כתוב' ה י).  כדי שיהו חייו מצויין לו (ר' אבון, שם גיט' ג ב).  שאין יצר הרע מצוי בבית הקברות (שם קדוש' ד יא).  שלא יהו ת"ח מצויים אצל נשותיהם כתרנגולים (בבלי ברכ' כב.).  אין הדליקה מצויה אלא במקום שיש חילול שבת (רב, שבת קיט:).  לעולם יהא אדם זהיר באונאת אשתו שמתוך שדמעתה מצויה אונאתה קרובה (הוא, ב"מ נט.).  והצלה מצויה התירו והצלה שאינה מצויה לא התירו (רבה, שבת מב:).  כאן במקום שהשיירות מצויות כאן במקום שאין השיירות מצויות (הוא, ב"מ יח.).  אין הברכה מצויה אלא בדבר שאין העין שולטת בו (תענ' ח:).  הלכו ונטלו עצה ממטרוניתא אחת שכל גדולי העיר מצויים אצלה (שם יח.).  חצר אינה צריכה בדיקה מפני שהעורבין מצויין שם (רבא, פסח' ח.).  שאין הברכה מצויה לא בדבר השקול ולא בדבר המדוד ולא בדבר המנוי אלא בדבר הסמוי מן העין (ב"מ מב.).  עזרא תיקן להן לישראל שיהו רוכלין מחזירין בעיירות כדי שיהו תכשיטין מצויין לבנות ישראל (ב"ב כב.).  שאין פורסין בתוכן (בתוך ערי המקלט) מצודות ואין מפשילין לתוכן חבלים כדי שלא תהא רגל גואל הדם מצויה שם (מכות י.).  לפי שהיתה מאירה מצויה בעמלו של רשע ולפי שהיו שטופים בזימה וגזל נימוחו מן העולם (ר' איבו, מד"ר בראש' לא).  בזמן שקולו של יעקב מצוי בבתי כנסיות אין הידים ידי עשו (ר"א בר כהנא, שם סה).  כבר הבר מצוי ועונת הגשמים עברה ועדיין השרב לא בא (שם פב).  אמרו לו לנחש מפני אתה מצוי בין הגדרות אמר להם מפני שפרצתי גדרו של עולם (ר"ש בר נחמני, שם ויקר' כו).  אנו שכחה מצויה בנו אבל אתה אין שכחה לפניך (ר' ברכיה, פסיק' דר"כ, זכור).  לשעבר היתה פרוטה מצויה והיה אדם מתאוה לשמוע דברי משנה והלכה ותלמוד ועכשיו שאין הפרוטה מצויה וביותר שהן חולים מן השעבוד אין מבקשין לשמוע אלא דברי ברכות ונחמות (ר' לוי, מד"ר שה"ש, סמכוני). —  ובסהמ"א:  ואל תאמר שהדבר הזה דבר שאינו מצוי הוא שלא יראה הירח בכל השנה אלא דבר קרוב הוא הרבה (רמב"ם, קדוה"ח יח ו). —  *דָּבָר מָצוּי לפניו, בידו וכדומ', הדבר ישנו לפניו מוכן ומזֻמן:  אם היו עצים מצויין לפניו (ירוש' ב"ק ו ו).  כדי שתהא בהמה מצויה לעולי רגלים (ריב"ל, שם שקל' ג א).  מי שמצוי בידך יצא זה שאינו מצוי בידך (בבלי פסח' ו.).  אימתי משארות מצויות אצל תנור הוי אומר בשעה שהתנור חם (שם נג:).  בואו ונפזר עצמינו שכל זמן שאנו מכונסין השטר מצוי להגבות (מד"ר בראש' פה).  אמר עשו הרי זה בית קבורה מצוי בכל מקום ובשביל קבר אחד שיש לו במערה אני מאבד כל הממון הזה (שם שמות לא).  לעוף שהיה חבוש בכלוב בא עוף אחד ועמד לו על גביו אמר לו אשריך מה מזונותיך מצוין לך (ר' לוי, שם קהל', שמח בחור). —  ומָצוּי לעשות כך וכך, רָגִיל:  מצויין הן (החמרים) להתפרנס מעיר אחרת (ירוש' דמאי ד ט).  שרבי יהודה הנשיא אומר מצוי הוא ללוות ורבי אומר אינו מצוי ללוות (שם פאה א ו).  מפני שהשדה מצויה להתברך (ר' יוחנן, שם ב"מ ה ו).  שור מצוי הוא להבריחו שדה אינו מצוי להבריחה (שם שביע' י א).  בור הרבים מימיו מצויין לכלות בור היחיד אין מימיו מצויין לכלות (שם ערוב' ב ד).  כדי שיהא אדם מצוי ליתן לבתו בעין יפה (ר' אימי, שם כתוב' י ב).  שבעלי זרוע מצויין ליפול (שם נדר' ג ד).  מפני תקנת בנות ישראל שלא יהו מצויות להתגרש (חזקיה, שם גיט' ג ב).  נתנה אותן (ושתי את הקרואות למשתה) בבתים מרווחין מפני שדרכה של אשה מצויה לקלקל (ר' יצחק, מד"ר אסת', גם ושתי). —  °וכמו שֵׁם דבר, הַמָּצוּי הראשון, האלהים:  יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון והוא ממציא כל נמצא (רמב"ם, יסוה"ת א א).  המצוי הזה הוא אלהי העולם אדון כל הארץ (שם ה).  פי' אמת ידיעת המצוי הראשון והוא האל יתרומם ויתנשא (ר"י אבן עקנין, ספ' המוסר א יח).  שסוברין (בעלי ההגיון) שהקב"ה חפצו בכל מצוי ומצוי מהמצואים מתחדש בכל עת ועת כפי חפצו ואם רוצה הוא עכשיו שלא תשרוף האש אינה שורפת (שם ב טז).  המורגשים מושגים ברגשים והשכלים הנפרדים בהקש והמצוי הראשון יתברך במופת (ר"י אבן לטיף, רב פעלים יט). —  ואמר המליץ:  לא נמצא מצוי בשם קדמון אם נעריכהו לקדמותו (עמנ' מרומא, חרוז על י"ג עקרים, JQR N.S. V, 535).