פ"י, עתי' נכח' תָּמֹצּוּ, —  מַץ הילד את זיז השד וכיוצא בזה, משך החלב ממנו בשפתים סגורות זו לזו, saugen; sucer; to suck: למען תינקו ושבעתם משד תנחמיה למען תָּמֹצּוּ והתענגתם מזיז כבודה (ישע' סו יא). — וכמו שלמים:  ויש לך אדם שהזבוב נופל לתוך תמחוי שלו נוטלו ומוצצו ואוכל מה שבתוכו (ר"מ, תוספת' סוט' ה ט).  עושין כל צרכי מילה בשבת מוהלין ופורעין ומוצצין ונותנין עליה איספלנית וכמון (שבת יט ב).  כל העופות פוסלין  חוץ מן היונה מפני שהיא מוצצת (פרה ט ג).  ואכלת (ענבים) ולא מוצץ (ספרי דבר' רסו). לתינוק שטמנו לו אצבעו בדבש פעם ראשונה ושנייה גוער בם שלישית מצצה (נדה מה.). — ובסהמ"א:  אמר עשו איני הורג את יעקב אחי בחיצים ובקשת אלא בפי אני הורגו ומוצץ את דמו (פרקי דר"א לז). ושאר הגרעינין בזמן שכנסן ויש בהן לחלוחית למצוץ אותן אסורין לזר (רמב"ם, תרומ' יא יא). — ובהשאלה, כל דבר שהוא יונק לתוכו ליחה, כמו ספוג או כלי חרס וכיוצא בזה:  שהרופא נותנו (את הגמי) על גבי המכה שהוא מוצץ את הליחה (תוספת' כלי' ב"ק ו יט). ספוג לא שהוא מוצץ (את המוגלה)  אלא שהוא משמר את המכה (ר"י בר' יוסי, מד"ר ויקר' טו). — ובסהמ"א:  יש עפר שמוצץ ויש עפר שאינו מוצץ (ערוך, ערך גרגשתא).  סריטה שסורט האומן בצואר למצץ דמו (שם, ערך כסיל) . — ואמר המליץ:  עדי כבד אשר הושם למשמר, יהי מוצץ בלי פה המשומר, ומיץ המאכל מושך ונוזל (ר"י זבארה, בתי הנפש).

— פִע', °מִצֵּץ, —  כמו קל: פורע (המוהל) את העור וכו' ואח"כ מוצץ את המילה עד שיצא הדם ממקומו וכו' ואחר שמיצץ נותן עליה אספלנית או רטיה (ר"ד אבודרהם, ברכת מילה).

—  הִתפ', °הִתְמַצֵּץ, מִתְמַצְּצִים:  שאינן מתמצצין (מי רגלים) מגופו (רגמ"ה, בכור' ז.).