ב. מָצַק

° 1, פ"י, — מָצַק עָלֶה וכיוצא בזה, התיכו והמסו בפעולת האש והפכו למשקה, destillieren; distiller; to distill: שושן יש בו ריח והוא אדום מוצקין אותו והוא מתהפך ללבן ולעולם ריחו לא זז (זהר, שמות). מה השושן שהוא אדום והוא לבן אין מוצקין אותו לחזור כולו לבן אלא באש כך הקרבן אין מוצקין אותו לחזור כולו לבן אלא באש (שם). כדרך שהשושנה מוצקין אותה על ידי האש לחזור כלה לבן על ידי התכתה למי ורדין (ר"י מוסקטו, נפוצות יהודה מה).

 — נִפע', °נִמְצַק, — שמצקוהו: מי שיושב בתעניתו ומקריב חלבו ודמו אינו נמצק2 לחזור כולו לבן אלא באש (זהר, שמות). מעשה השושן הנמצק לחזור כולו לבן (ר"י מוסקטו, נפוצ' יהודה מב).



1 כנראה מן יצק.

2 בנוסח' הדפוס: נצמק.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים