א. מָצַק
*, פ"י, — כמו יצק: (כיצד מושחים את הכהנים) בתחלה מוצקין1 שמן על ראשו ואח"כ נותנין לו שמן בין ריסי עיניו (ותני אחר) בתחלה נותנין לו משן בין ריסי עיניו ואח"כ מוצקים2 לו שמן על ראשו (הורי' יב.). בשר ודם מוצק3 כלים3 אננקי על ידי שהות הוא מעלה חלודה (ר"ש בן לקיש, מד"ר בראש' יב). — ואמר המשורר: כי אין כשירי ר' שלמה חזקים, וכו' לא כשירי בן תקנה בכור שכל מצוקים, ולא כשירי בן חלפון לטוב ורע נחלקים (ר"י חריזי, תחכמ' ג).
1 שמי משֻתף, בארמ' מצץ, בערב' מצּ مصّ .
2 כך בנוסח' הדפוס. ובכ"י: מציקין.
3 כך בנוסח' הדפוס. ובכ"י: מוסך בולס.