1, ש"ז, מ"ר מְצָרִים, — א) גבול בין ארץ לארץ, Grenze; limite; limit: גלתה יהודה וכו' לא מצאה מנוח כל רדפיה השיגוה בין הַמְּצָרִים (איכ' א ג). — ובתו"מ: בית כור עפר אני מוכר לך בסימניו ובמצריו (תוספת' ב"ב ו כו). מצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו (רב, גמ' שם יב.). ב' שדות ומיצר אחד ביניהן (ר' יוחנן, שם נג.). המצר והחצב מפסיקין בנכסי הגר (הוא, שם נה.). הבא לסמוך בצד המצר (שם יז:). אילן הסמוך למיצר בתוך שש עשרה אמה (עולא, שם כו:). מצר ראובן מזרח ומערב ומצר שמעון צפון ודרום (שם סב.). אילן העומד על המיצר יחלוקו וכו' בממלא כל המיצר כולו (ב"מ קז.). מצר אחד מצויין (ר' אסי, מו"ק ו.). — בלי מְצָרִים, בלי גבול ומדה: כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלא מצרים (ר' יוסי, שבת קיח.). — ומצוי בסהמ"א: והיו תוצאותיו הימה אל מצר המערב שאין עוד גבול נגב מאריך לצד המערב משם והלאה וכו' ומצר מערבי מהו והיה לכם הים הגדול למצר (רש"י במד' לד ה-ו). מהר ההר תסבו ותלכו אל  מצר הצפון לצד המזרח וכו' הוא (חצר עינן) היה סוף המצר הצפוני (הוא, שם ח-ט). המוכר קרקע שלו לאחר יש לחבירו שהוא בצד המצר שלו ליתן דמים ללוקח ולסלק אותו (רמב"ם, שכנים יב ה). סיים לו את הזויות בלבד ולא סמן לו את המצר שלכל רוח או שסיים לו שני מצרים וכו' (הוא, מכירה כא טז). היה לו בקעה גדולה ובתוכה יש הרבה שדות וכל אחת ואחת חלוקה במיצר שלה לבדה וכו' לא קנה אלא אותה שדה לבדה אע"פ שסיים מצרים החיצונים של הבקעה במד"א שחלוקות במצריהם אבל אם אין מיצר מפסיק בין שדה לשדה וכו' (טוחו"מ, מכירה ריח כ). האומר לחבירו שדה פלונית אני מוכר לך וכו' סיים המצרים והזכיר מצר מזרחי וכו' הזכיר מצרי מזרח מערב ודרום ולא הזכיר צפון קנה כולה חוץ ממצר צפון (שם ריט א). כיון שמצרי ראובן סמוכין זה לזה שוב הכל כמצר אחד ארוך (שם ב' בשם רמ"ה). וע' עוד *א. מָצַַר. — °בֵּן מֵצַר2, מי ששדהו נוגע במצר שדה של זולתו: המוכר קרקע שלו לאחר יש לחבירו שהוא בצד המצר שלו ליתן דמים ללוקח ולסלק אותו וזה הלוקח הרחוק כאילו הוא שליח של בן המצר בין שמכר הוא בין שמכר שלוחו בין שמכרו ב"ד יש בו דין בן המצר אפילו היה הלוקח ת"ח ושכן וקרוב למוכר ובן המצר ע"ה רחוק בן המצר קודם ומסלק את הלוקח (רמב"ם, שכנים יב ה). היו בני המצר רבים כולם זוכים בזו השדה הנמכרת וכו' וכן המוכר לאחד מבני המצר או לאחד מן השותפין שלו במשא ומתן אעפ"י שאינו שותפו בקרקע זכה בה ואין שאר השותפין או שאר בני המצר נוטלין עמו (שם). בעל שהיתה אשתו בן המצר ה"ז מסלק את הלוקח שכל נכסי אשתו ברשותו (שם יג יד). בא הלוקח ונמלך בבן המצר ואמר לו הרי פלוני בן המצר שלך רוצה למכור לי שדה זו אלך ואקח ממנו (שו"ע חו"מ קעה כט). היה בן המצר במדינה אחרת או חולה או קטן ואחר זמן הבריא החולה או הגדיל הקטן וכו' (שם לד). — °בֵּין הַמְּצָרִים, שלשה השבועות שבין י"ז בתמוז וט' באב נקראים אצל היהודים בין המצרים, ע"ש הכתוב השיגוה בין המצרים, ר"ל מזמן שהָבקעה העיר עד זמן שנחרב המקדש: יש אומרים שיש ליזהר מלברך שהחיינו בין המצרים (הלבוש, או"ח, הלכ' תענ'). אלמן שרוצה לישא אשה בין המצרים (שו"ת שבות יעקב, לה), ועי' ערך בֵּין. — ב) °השתמשו בו בכתיבת הארצות בשני ענינים, מֵצַר הַיָּם, רצועה ארוכה של ים מפרדת בין שתי יבשות: הים הסובב דרך מבוא השמש ונכנס באמצע הארץ במעבר צר עשר מילין הנקרא מֵצֵר3 גיברלטאר (יוסף הכהן, מציב גבולות א ב). ובחדש י"ג אחר צאתו בא (מלך פורטוגל) אל ים המצר המפריד בין חלק עולם החדש הנקרא פירו ובין חלק עולם הדרומי אשר שם מדות ארך מצר הים כמו ק' פרסאות ארצנו וכו' ועבר תוך מצר הים בסכנה גדולה מחמת הסלעים והאבנים שנמצאו בתוכו (דוד גנז, נחמ' ונעים עז). — ומֵצַר הארץ, במשמ' רצועת יבשה מפרדת בין שני ימים: אולם בשפת גואינעא במיצר הארץ (ערדענגע) של פאנאמע המתפשטת משם עד קו המשוה ירד הגשם משך רביעית שעה ובחוזק גדול (למודי הטבע מז:).