פ"י, נָדֹחַ, לִנְדֹּחַ, — נָדַח גַּרְזֶן על אילן וכיוצא בזה, הניף את הגרזן והכה את העץ  schwingen; brandir; to swing: כי  תצור אל עיר ימים רבים להלחם עליה לתפשה לא תשחית את עצה לִנְדֹּחַ עליו גרזן כי ממנו תאכל ואתו לא תכרת (דבר' כ יט).  —  ואמר המשורר במליצה:  עד אן בגלות שֻלחו רגלי ועוד לא מצאו מנוח, הריק זמן חרב פרידה אחרי לרדוף וגרזן הנדוד לנדוח (רמב"ע, דיואן כט, כ"י בודל').

— נִפע', נִדַּח, נִדְּחָה, נִדַּחְתָּ, נִדְּחוּ, נִדַּחְתֶּם, נִדַּחְתֶּן, יִדַּח, נִדָּח, נִדָּחָה, נִדַּחַת, —  א) נִדְּחָה ידו וכדומ', הונפה וירדה, sich in Bewegung setzen; se mettre en mouvement; to move: ואשר בא את רעהו ביער לחטב עצים וְנִדְּחָה ידו בגרזן לכרת העץ (דבר' יט ה).  — ב) נִדַּח פלוני, הֻטָּה בלי רצונו מן הדרך, abweichen; dévier; swerve:  לא תראה את שור אחיך או את שיו נִדָּחִים והתעלמת מהם השב תשיבם לאחיך (דבר' כב א).  ביום ההוא נאם יי' אספה הצלעה וְהַנִּדָּחָה אקבצה (מיכ' ד ו).  והושעתי את הצלעה וְהַנִּדָּחָה אקבץ (צפנ' ג יט).  את (הצאן) הנחלות לא חזקתם ואת החולה לא רפאתם ולנשברת לא חבשתם ואת הַנִּדַּחַת לא השבתם (יחזק' לד ד).  את האבדת אבקש ואת הַנִּדַּחַת אשיב (שם יו). —  ובהשאלה, בדעות ואמונות, טעה, נמשך אחרי מראה עיניו וכיוצא בזה , verführt werden; être seduit; be seduced:  ופן תשא עיניך השמימה וראית את השמש ואת הירח ואת הכוכבים כל צבא השמים וְנִדַּחְתָּ והשתחוית להם (דבר' ד יט).  ואם יפנה לבבך ולא תשמע וְנִדַּחְתָּ והשתחוית לאלהים אחרים ועבדתם (שם ל יז). —  ג)  נִדַּח מלפני פלוני, הרחק, גֹרַשׁ, Verstossener; repoussé; repudiated:  וחשב מחשבות לבלתי יִדַּח ממנו נדח (ש"ב יד יד). ובאו האבדים בארץ אשור וְהַנִּדָּחִים בארץ מצרים (ישע' כז יג).  וישבו כל היהודים מכל המקמות אשר נִדְּחוּ שם ויבאו ארץ יהודה (ירמ' מ יב).  ויקח יוחנן בן קרח וכל שרי החילים את כל שארית יהודה אשר שבו מכל הגוים אשר נִדְּחוּ שם (שם מג ה).  הנני מביא עליך פחד נאם אדני יי' צבאות מכל סביביך וְנִדַּחְתֶּם איש לפניו (שם מט ה). —  ודבר מפשט:  האם אין עזרתי בי ותושיה נִדְּחָה ממני (איוב ו יג). —  ובתלמ':  עיר הנדחת לא היתה ולא עתידה להיות ולמה נכתבה לומר דרוש וקבל שכר אין עושין שלש עיירות נידחות בארץ ישראל כדי שלא יחריבו את ארץ ישראל (תוספת' סנה' יד א).  איזה כח מרובה כח המדיח או כח הנידח (גמ' שם נ.).

—  הִפע', הִדִּיחַ, הִדַּחְתִּי, הִדִּיחוּ, הִדַּחְתֶּם, וַיַּדַּח, יַדִּיחוּ, הִדִּיחֲךָ, הִדִּיחָם, הִדַּחְתָּם, הִדַּחְתִּיךָ, הִדַּחְתִּיו, הִדַּחְתִּים, הַדִּיחַ, הַדִּיחִי, הַדִּיחֲךָ, הַדִּיחֵמוֹ, אַדִּיחֵם, תַּדִּיחֶנוּ, תַּדִּיחוּם, —  א) הִדִּיחַ את פלוני למקום, גרם שיִדַּח שמה, שילך שמה על  כרחו, verstossen, verjagen; répudier, debusquer; eject, expel:  בכל הגוים אשר הִדִיחֲךָ יי' אלהיך שמה (דבר' ל א). ונבחר מות מחיים לכל השארית הנשארים מן המשפחה הרעה הזאת בכל המקמות הנשארים אשר הִדַּחְתִּים שם (ירמ' ח ג).  חי יי' אשר העלה את בני ישראל מארץ צפון ומכל הארצות אשר הִדִּיחָם שמה (שם יו יה).  ונתתים לזועה וכו' בכל המקמות אשר אַדִּיחֵם שם (שם כד ט).  וְהִדַּחְתִּי אתכם ואבדתם (שם כז י).  והם נבאים בשמי לשקר למען הַדִּיחִי אתכם ואבדתם (שם יה).  כי אעשה כלה בכל הגוים אשר הִדַּחְתִּיךָ שמה ואותך לא אעשה כלה (שם מו כח).  בגוים אשר אַדִּחֵם שם (יחזק' ד יג).  בכל הארצות אשר הִדַּחְתָּם שם (דני' ט ז). —  וצאן וכדומ':  אתם הפצתם את צאני וַתַּדִּחוּם1 ולא פקדתם אֹתם וכו' ואני אקבץ את שארית צאני מכל הארצות אשר הִדַּחְתִּי אתם שם והשבתי אתהן על נוהן (ירמ' כג ב-ג).  שה פזורה ישראל אריות הִדִּיחוּ (שם נ יז).  ואת הצפוני ארחיק מעליכם וְהִדַּחְתִּיו אל ארץ ציה ושממה (יוא' ב כ). —  ובכלל הִדִּיחַ את פלוני, גרשו והפילו:  ברב פשעיהם הַדִּיחֵמוֹ כי מרו בך (תהל' ה יא).  הלא הִדַּחְתֶּם את כהני יי' את בני אהרן והלוים ותעשו לכם כהנים כעמי הארצות (דהי"ב יג ט). —  והִדִּיחוֹ מִשְּׂאֵתוֹ, הפילו, מִגְּרוֹ: אך משאתו יעצו לְהַדִּיחַ (תהל' סב ה). —  ב) בהשאלה במוסריות, הִדִּיחוֹ מדרכי אלהים וכדומ':  יצאו אנשים בני בליעל מקרבך וַיַּדִּיחוּ את ישבי עירם לאמר נלכה ונעבדה אלהים אחרים (דבר' יג יד).  כי בקש לְהַדִּיחֲךָ מעל יי' אלהיך (שם יא).  כי דבר סרה על יי' וכו' לְהַדִּיחֲךָ מן הדרך אשר צוך יי' אלהיך ללכת בה (שם ו).  וַיַּדַּח2 ירבעם את ישראל מאחרי יי' והחטיאם חטאה גדולה (מ"ב יז כא). —   והאשה את האיש בדבריה:  הטתו ברב לקחה בחלק שפתיה תַּדִּיחֶנּוּ הולך אחריה פתאם כשור אל טבח יבא (משלי ז כא-כב). —  והִדִּיחַ רעה על פלוני וכדומ', הביא עליו את הרעה:  פן ימהר והשגנו וְהִדִּיחַ עלינו את הרעה והכה העיר לפי חרב (ש"ב יח יד). —  ובתו"מ:  ואינן נהרגין עד שיהיו מדיחיה מאותה העיר ומאותו השבט וכו' ועד שידיחוה אנשים הדיחוה נשים או קטנים וכו' או שיהיו מדיחיה חוצה לה הרי אלו כיחידים (סנה' י ד).  המסית והמדיח והמכשף ובן סורר ומורה (שם ז ד).  המדיח זה האומר נלך ונעבוד עבודת אלילים (שם י).  שנים שהדיחו את שנים מהו ליתן עליהם תורת המדיחין תורת הנידחים (ירוש' שם י ז).  איזה כח מרובה כח המדיח או כח הנידח הוי אומר כח המדיח (גמ' שם נ.).  נביא שהדיח בסקילה  וכו' מדיחי עיר הנדחת בסקילה (שם סז.).  ושנוא את האפיקורסין והמסיתים ומדיחין (אדר"נ טז).

—  פֻע', נֻדַּח, מְנֻדָּח: מעוף צוקה ואפלה מְנֻדָּח (ישע' ח כב). —  ובתלמ':  אין עושין שלש עיירות מנודחות3 בארץ ישראל אבל עושין אותן שתים (סנה' טז:). —  ואמר המשורר:  וילד מנודח, אשר צר באף דח, יקומם באקדח, לעבדו שערים (משה דרעי, דיואן א א, לקו"ק עו). —  ואמר המליץ:  היום אשר בו צללה אזני במות יוסף מנודח יהי אפלך, תאבד ולא תחד בסוד ימים אבל יקחך אפל ויגאלך (רמב"ע, קטע כ"י גני' קהיר, בידי שפירא).  מים בששון ממעין ישועתך נשאב ביום תאסוף שיות מנודחות (רשב"צ, שובה שביתנו, צפנת פענח 31).

—  הָפע', הֻדַּח, מֻדָּח, —  צבי מֻדָּח:  והיה כצבי מֻדָּח וכצאן ואין מקבץ (ישע' יג יד). — ובתו"מ:  החמרת והגמלת העוברת ממקום למקום שלנו בתוכה והודחו עמה הן בסייף וכו' (תוספת' סנה' יד ב).  קטני בני אנשי עיר הנידחת שהודחו עמה אין נהרגין (שם ג).  ואינן נהרגים עד שיהיו מדיחיה מאותה העיר ומאותו השבט ועד שיודח רובה וכו' הדיחוה נשים או קטנים או שהודח מיעוטה וכו' (משנה שם י ד).