נִדּוּתִי

°, ת"ז, —  של נִדָּה, מטבע הַנִּדָּה:  שפרי האשה שהוא הדם הנדותיי אינו מתברך בעצמו בהולדה אלא מפרי בטנו של איש (אבר' שלום, נוה שלום יג ג). לקבוץ המותר הנדותיי הבלתי צריך אליו לקטנות העובר (נרבוני, ארח חיים, בחליי האצטומ', כ"י ביהמ"ד שכטר).

חיפוש במילון: