ש"ז, מ"ר נִדָּחִים, — מי שנִדַּח מארצו וכדומ': לבלתי השיב המלך את נִדְּחוֹ (ש"ב יד יג). שיתי כליל צלך בתוך צהרים סתרי נִדָּחִים נודד אל תגלי יגורו בך נִדָּחַי1 מואב הוי סתר למו מפני שודד (ישע' יו ג-ד). — ומ"ר סמי' נִדְּחֵי, נִדְחֵי: ונשא נס לגוים ואסף נִדְחֵי2 ישראל ונפצות יהודה יקבץ מארבע כנפות הארץ (ישע' יא יב). נאם אדני יי' מקבצי נִדְחֵי2 ישראל עוד אקבץ עליו לנקבציו (שם נו ח). והבאתי אל עילם ארבע רוחות מארבע קצות השמים וזרתים לכל הרחות האלה ולא יהיה הגוי אשר לא יבוא שם נִדְּחֵי עולם3 (ירמ' מט לו). בונה ירושלם יי' נִדְחֵי2 ישראל יכנס (תהל' קמז ב). — ובמשמ' כלל הַנִּדָּחִים: אם יהיה נִדַּחֲכֶם בקצה השמים משם אקבצם (נחמ' א ט). — ובתפלה: וקבצנו יחד מארבע כנפות הארץ לארצנו ברוך אתה יי' מקבץ נדחי עמו ישראל (תפלת י"ח, תקע בשופר). — ומצוי בסהמ"א, ואמר המליץ: לא היה גוי שלא באו בו נדחינו גם בתוכם רבינו ילדינו (רסע"ג, ההקדמ' העבר' לספ' הגלוי).