פ"ע, עת' יֶחֱרֶה, יִחַר, וַיִּחַר, מקור חָרֹה, חֲרוֹת, בַּחֲרוֹת, — חָרָה לו, כָּעַס, קָצַף, zornig w.; se fâcher; become angry: ויאמר יי' לקין (שהתרעם על אלהים שלא שעה אל מנחתו) למה חָרָה לך ולמה נפלו פניך בראש' ד ו. אם ככה יאמר (שאול) טוב שלום לעבדך ואם חָרֹה יֶחֱרֶה לו דע כי כלתה הרעה מעמי ש"א כ ז. ויאמר (אברהם בדברו אל האלהים) אל נא יִחַר לאדני ואדברה אך הפעם בראש' יח לב. וישע יי' אל הבל ואל מנחתו ואל קין ואל מנחתו לא שעה וַיִּחַר לקין מאד ויפלו פניו שם ד ד-ה. וַיִּחַר ליעקב וירב בלבן ויען יעקב ויאמר ללבן מה פשעי מה חטאתי כי דלקת אחרי שם לא לו. ובני יעקב באו מן השדה כשמעם (מה שעִנּה שכם את דינה אחותם) ויתעצבו האנשים וַיִּחַר להם מאד כי נבלה עשה (שכם) בישראל שם לד ז. וַיִּחַר למשה מאד (על דתן ואבירם) ויאמר אל יי' אל תפן אל מנחתם במד' יו יה. ויהי דבר יי' אל שמואל לאמר נחמתי כי המלכתי את שאול למלך כי שב מאחרי ואת דברי לא הקים וַיִּחַר לשמואל ויזעק אל יי' כל הלילה ש"א יה י-יא. והמלך דוד שמע את כל הדברים האלה (שקרה בין אמנון ובין תמר) וַיִּחַר לו מאד ש"ב יג כא. וירע אל יונה רעה גדולה (על מה ששלחהו אלהים להתנבא על נינוה) וַיִּחַר לו יונ' ד א. ויהי כאשר שמע סנבלט כי אנחנו בונים את החומה וַיִּחַר לו ויכעס הרבה וילעג על היהודים נחמ' ג לג. וַיִּחַר לי מאד כאשר שמעתי את זעקתם (של העם על השרים) ואת הדברים האלה שם ה ו. — חָרָה לו עַל דבר, כעס או הצטער בשביל הדבר: ויען כל איש יהודה על איש ישראל כי קרוב המלך אלי ולמה זה חָרָה לך על הדבר הזה (שמהרנו להשיבו אלינו) האכול אכלנו מן המלך ש"ב יט מג. ותך השמש על ראש יונה ויתעלף וישאל את נפשו למות ויאמר טוב מותי מחיי ויאמר אלהים אל יונה ההיטב חָרָה לך על הקיקיון ויאמר  היטב חָרָה לי עד מות יונ' ד ח-ט. ויאמר (איש בשת בן שאול) אל אבנר מדוע באתה אל פילגש אבי וַיִּחַר לאבנר מאד על דברי איש בשת ויאמר הראש כלב אנכי ש"ב ג ז-ח. וימת שם (עזה) עם ארון האלהים וַיִּחַר לדוד על אשר פרץ יי' פרץ בעזה שם ו ז-ח. — וחָרָה בעיניו כי, כמו חָרָה לו עַל: ועתה אל תעצבו ואל יִחַר בעיניכם כי מכרתם אותי הנה בראש' מה ה. — ובפרט עם אַף, חָרָה אַף1 פלוני: וְחָרָה אַפִּי והרגתי אתכם בחרב שמות כב כג. ויאמר אהרן אל יִחַר אַף אדני (שעשיתי את העגל) שם לב כב. ויהי כאשר קרב (משה) אל המחנה וירא את העגל ומחלת וַיִּחַר אַף משה וישלך מידו את הלחת וישבר אתם שמות לב יט. וישמע זבל שר העיר את דברי געל בן עבד וַיִּחַר אפו שופט' ט ל. ותצלח רוח אלהים על שאול בשמעו את הדברים (שאמר נחש העמוני לישראל) וַיִּחַר אפו מאד ש"א יא ו.  — וחָרָה אַפּוֹ בִּפְלוֹנִי: הבשר עודנו בין שניהם טרם יכרת ואף יי' חָרָה בעם ויך יי' בעם מכה רבה מאד במד' יח לג. וְחָרָה אַף יי' בכם ועצר את השמים דבר' יא יז. וַיִּחַר אַף יעקב ברחל ויאמר התחת אלהים אנכי בראש' ל ב. וַיִּחַר אַף אליאב בדוד ויאמר למה זה ירדת ועל מי נטשת מעט הצאן ההנה במדבר ש"א יז כח. הבנהרים חָרָה יי' אם בנהרים אפך חבק' ג ח. ויסף אף יי' לַחֲרוֹת בישראל ויסת את דוד בהם ש"ב כד א. לולא יי' שהיה לנו בקום עלינו אדם אזי חיים בלעונו בַּחֲרוֹת אפם בנו תהל' קכד ב-ג. — וחָרָה אַפּוֹ אֶל פלוני ועַל פלוני: וַיִּחַר אַף בלק אֶל בלעם ויספק את כפיו במד' כד י. על הרעים חָרָה אפי ועל העתודים אפקוד זכר' י ג. — וחָרָה בְעֵינֵי פלוני: ותאמר (רחל) אל אביה אל יִחַר2  בעיני אדני כי לוא אוכל לקום מפניך כי דרך נשים לי בראש' לא לה. — והשתמש הפיטן שלא כדין בפעל זה בהחלט חרה פלוני, ויחר פלוני במשמ' קָצַף: חָם וַיִּחַר מושל רשע, חזק מכותיו בלי פשע אודך כי אנפת, שבת א' חנכה. 

— נִפע', נִחֲרָה3, בינ' נֶחֱרִים, עת' אֵחָרֶה, — נִחֲרָה פלוני בפלוני, התנהג עמו בקושי, ברע לב, באיבה, misshandeln, placken; maltraiter; maltreat: אל תראני שאני (שולמית) שחרחרת ששזפתני השמש בני אמי נִחֲרוּ4 בי שמני נטרה את הכרמים שה"ש א ו. הן יבשו ויכלמו כל הַנֶּחֱרִים בך יהיו כאין ויאבדו אנשי ריבך ישע' מא יא. עדיו יבוא ויבשו כל הַנֶּחֱרִים בו שם מה כד. 

— הִפע', הֶחֱרָה, הֶחֱרִיתִי5, יַחֲרֶה, יַחַר, וַיַּחַר, — א) הֶחֱרָה אפו על פלוני, עשה שֶיְחֶרֶה אפו: יתצני סביב ואלך ויסע כעץ תקותי וַיַּחַר עלי אפו ויחשבני לו כצריו איוב יט י-יא. — ב) הֶחֱרָה6 ועשה דבר, נזדרז ועשה בחֹם וקנאה, eifrig sein; être zélé; be zealous: אחריו הֶחֱרָה7 החזיק ברוך בן זכי (בבנין החומה סביב ירושלם) מדה שנית נחמ' ג כ. 

— הִתפ', הִתְחָרָה, תִּתְחָרֶה8, תִּתְחַר, —  הִתְחָרָה בפלוני, התקנא בו והשתדל לעשות כמעשהו, wetteifern; rivaliser; to rival:  אל תִּתְחַר9 במרעים אל תקנא בעשי עולה כי כחציר מהרה ימלו וכירק דשא יבולון תהל' לז א-ב. דום ליי' והתחולל לו אל תִּתְחַר במצליח דרכו באיש עשה מזמות הרף מאף ועזב חמה אל תִּתְחַר אך להרע שם ז-ח. אל תִּתְחַר במרעים אל תקנא ברשעים כי לא תהיה אחרית לרע משלי כד יט-כ. — ואמר המשורר: במֵרע אל תתחר, ודרכו אל תבחר, בליל פה ובמחר, מקֻמט בקברים, והתחר בירא, וקנא במורה, תעודת הבורא, ומעגל מישרים דונש, לכבוד הנשיא חסדאי א. — ובמשמ' *התגרה: באין עצמה אל תתחר10 ובריב זדים אל תקומם ב"ס גני' יא ט. באויבי אל תתחר, ואפך בו יחר, סביבו תאכל אש, ואת תוכו נחר ראב"ע, באויבי. — וכמו שלמים: אל תתחרה באיש מתעלל כי צודה הוא לדברי פיך ב"ס, תרג' ב"ז ח יד. — ובמשמ' °השתדל והתאמץ: ואם תחפץ לכתוב דבר בתוך עלי העתים תתחרה על פי רוב לכתוב דבר ממשי ואותך אבקש אשר בבוא התכריך מליפציג לה' ד' תתחרה לגרשו מריגא בחפזון אגר' יל"ג א יג. והשתמשו הסופרים החדשים הרבה בפעל התחרה בפלוני במשמ' נלחם עם פלוני למשל בעניני מסחר וכדומה, עשה לו תחרות, עי' זה הערך. — תְתַחֲרֶה, מְתַחֲרֶה, עי' תחר.