פ"ע, נָקֹה, — נָקָה דבר, עשהו נָקִי, היה נקי וטהור, ובהשאלה חפשי, משוחרר, reinsein; être pur; to be clean, pure: ואתה הוא נָקֹה1 תנקה (ירמ' מט יב).

— נִפע', נִקָּה, נִקְּתָה, נִקָּתָה, נִקִּיתָ, נִקֵּיתִי, הִנָּקֵה, הִנָּקִי, תִּנָּקֶה, יִנָּקֶה, תִּנָּקוּ, — א) הורקה עיר מיושביה החטאים: ואנו ואבלו פתחיה וְנִקָּתָה2 לארץ תשב (ישע' ג כו). — יורק ויבֹער, יכרת: זאת האלה היוצאת על פני כל הארץ כי כל הגנב מזה כמוה נִקָּה3 וכל הנשבע מזה כמוה נִקָּה (זכר' ה ג). — ב) נִקָּה פלוני משבוּעָה, מאָלָה, וכדומ', היה נָקִי ממנה, אינו חַיָּב יותר לקימה, אין עליו יותר שום אשמה אם לא יקים אותה: ואם לא תאבה האשה ללכת אחריך וְנִקִּיתָ מִשְּׁבֻעָתִי זאת (בראש' כד ח). אז תִּנָּקֶה מאלתי כי תבוא אל משפחתי ואם לא יתנו לך (שם מא). — מחטא ופשע: וְנִקָּה האיש מעון והאשה ההיא תשא את עונה (במד' ה לא). נִקֵּיתִי הפעם מפלשתים כי עשה אני עמם רעה (שפט' יה ג). ותאמרי כי נִקֵּיתִי אך שב אפו ממני הנני נשפט אותך על אמרך לא חטאתי (ירמ' ב לה). גם מזדים חשׂך עבדך וכו' וְנִקֵּיתִי מפשע רב (תהל' יט יד). — מֵעֹנֶשׁ: וכי יריבן אנשים והכה איש את רעהו וכו' אם יקום (המֻכה) והתהלך בחוץ על משענתו וְנִקָּה המכה רק שבתו תן ורפא ירפא (שמות כא יח-יט). ואם לא שטית טמאה תחת אישך הִנָּקִי ממי המרים המאררים האלה (במד' ה יט). כי מי שלח ידו במשיח יי' וְנִקָּה (ש"א כו ט). הנה בעיר אשר נקרא שמי עליה אנכי מחל להרע ואתם הִנָּקֶה תִּנָּקוּ לא תִנָּקוּ כי חרב אני קרא על כל ישבי הארץ (ירמ' כה כט). כן הבא אל אשת רעהו לא יִנָּקֶה כל הנגע בה (משלי ו כט). יד ליד לא יִנָּקֶה רע וזרע צדיקים נמלט (שם יא כא). לעג לרש חרף עשהו ושמח לאד לא יִנָּקֶה (שם יז ה). עד שקרים לא יִנָּקֶה ויפיח כזבים לא ימלט (שם יט ה). איש אמונות רב ברכות ואץ להעשיר לא יִנָּקֶה (שם כח כ). — ואמר בן סירא: ואף כי אחד מקשה ערף תמה זה אם ינקה (ב"ס, גני' טז יא). רודף חרוץ לא ינקה ואוהב מחיר בו ישגה  (שם לד [לא] ה). נצר חמס לא ינקה4 בו ושרש חנף על שן סלע (שם מ טו). — מהכרח לעשות דבר, נשתחרר: כי כה אמר יי' הנה אשר אין משפטם לשתות הכוס שתו ישתו ואתה הוא נקה תִּנָּקֶה לא תִּנָּקֶה כי שתה תשתה (ירמ' מט יב).

— פִע',נִקָּה, נִקֵּיתִי, נַקֵּה, יְנַקֵּה, נַקֵּנִי, אֲנַקֶּךָ, תְּנַקֵּנִי, תְּנַקֵּהוּ, — נִקָּה את פלוני מֵעָוֹן, לא חשב לו זה יותר לעון, לא הענישו: לא תשא את שם יי' אלהיך לשוא כי לא יְנַקֶּה יי' את אשר ישא את שמו לשוא (שמות כ ז). נצר חסד לאלפים נשא עון ופשע וחטאת וְנַקֶּה לא יְנַקֶּה פקד עון אבות על בנים (שם לד ז). והנה עמך שמעי בן גרא בן הימיני מבחרים והוא קללני קללה נמצרת ביום לכתי מחנים וכו' ועתה אל תְּנַקֵּהוּ כי איש חכם אתה וידעת את אשר תעשה לו והורדת את שיבתו בדם שאול (מ"א ב ח-ט). ויסרתיך למשפט וְנַקֵּה לא אֲנַקֶּךָּ ירמ' ל יא. אל קנא ונקם יי' וכו' וְנַקֵּה לא יְנַקֶּה (נחו' א ב-ג). שגיאות מי יבין מנסתרות נַקֵּנִי (תהל' יט יג). ידעתי כי לא תְנַקֵּנִי אנכי ארשע למה זה הבל איגע (איוב ט כח-כט). ומעוני לא תְנַקֵּנִי (שם י יד). — נִקָּה את הדם, סלח את הדם שנשפך: וְנִקֵּיתִי5 דמם לא נִקֵּיתִי (יוא' ד כא). — ובתו"מ, במשמ' הפשוטה, עשהו נָקִי: גזל צמר וליבנו וכו' פשתן וניקהו אבנים ושיפן משלם כשעת הגזילה (תוספת' ב"ק י ב). וכיון שהגיע זמן מולדיהם הולכות ויולדות בשדה תחת התפוח וכו' והקב"ה שולח משמי מרום ומנקה6 אותם ומשפר אותם כחיה זו שמשפרת את הולד (מד"ר שמות א). בורית קימוניא ואשלג ושאר כל המנקין כדי לכבס בהן בגד קטן (רמב"ם, שבת יח ח). — נִקָּה מחטא ועון: בית דין של מעלה אין מנקין אותו (את מי שנשא את שם יי' לשוא) אבל בית דין של מטה מלקין אותו ומנקין אותו (ר"מ, תמור' ג:). מנקה הוא לשבין ואינו מנקה לשאינן שבין (ר' אלעזר, יומ' פו.). האריך הקב"ה אפו עם ישראל שלא טרדם וגבה מהם קמעה קמעה בגלות כדי לנקותם ולא ביקש למחותם שלא יתחלל שמו בהם (מד"ר במד' ה). סתם הקב"ה את המעינות שלהם (של בית אבימלך) אחד מהם לא הטיל מים ולא נפנה וכו' וכל כך למה על דבר שרי אשת אברהם כדי לנקות את שרה (פסיק' רבתי מב). עד שיודה חבירו שנשתלם ממנו חלקו ונטל ממונו וכל מה שנשתכר ומנקהו מכל משא ומתן שהיה ביניהם (תשו' הגא' י, קורונל). — °ונִקָּה את עצמו, הצטדק, הסיר האשם ממנו: אימתי צריך אדם לנקות את עצמו בפני החושדו כשהחושד הוא צדיק ובא מעשה לפניו שבעל כרחו יש לו לחושדו כגון עלי הכהן שאחר עת אכילה נכנסה חנה להתפלל וכו' ואז הוצרכה היא לנקות את עצמה (ספ' חסידים, סי' תתתתשעה).

— פֻע', *נֻקָּה, מְנֻקֶּה, מְנֻקִּים, — היה נקי מעון, משבועה וכדומ': אמר (משה) יוסף הגיע עת שנשבע הקב"ה שאני גואל אתכם והגיעה שבועה שהשבעת את ישראל אם אתה מראה עצמך מוטב ואם לאו הרי אנו מנוקין משבועתך (ר' נתן, סוט' יג.). בזמן שהאיש מנוקה מעון המים בודקין את אשתו אין האיש מנוקה מעון אין המים בודקין את אשתו (שם מז:). מה מדבר מנוקה מגזל ועריות אף ביתו של יואב מנוקה מגזל ועריות (רב, סנה' מט.). —  ומנֻקֶה ממומי הגוף: כשם שבית דין מנוקים בצדק כך בית דין (צריכים להיות) מנוקים מכל מום (רב יוסף, יבמ' קא.). — ובסהמ"א, מְנֻקֶּה מלכלוך, מזוהמה וכדומ': כי בהיות האדם מנוקה מכל שער אז ינקה יפה מכל לכלוך (ספ' החינוך מצוה קעד). ויהיה (הגוף) זך ומנוקה ואזי הנשמה שכבר נתעכר זוהמתה וכו' תמצא הגוף נקי מזוהמתו (אבקת רוכל ב כט).

— הִתפ', *הִתְנַקֶּה, מִתְנַקֵּת, מִתְנַקּוֹת, — הִתְנַקֶּה מלכלוך, נעשה נקי וטהור: לכלה שהיתה עומדת בתוך חופתה ונתפחמו ידיה אם מקנחת היא אותן בכותל הכותל מתפחם וידיה אינן מתנקות וכו' ואם מקנחת היא בשערה שערה היא מתנאה וידיה מתנקות (ר' הושיעיא, מד"ר דבר' א). — ובסהמ"א: ובמים לא רחצת למשעי היוד בו נוספת ופרושו להתנקות וכן אמר התרגום לאתנקרא כלומר להתנקות (ר"י א"ת, השרש' לריב"ג, משע). וכבר זכרו גם כן עלים אמר שאם יטבילו בו בגד נכתם יתנקה מכתמיו (ר"ש א"ת, אותות השמים, כ"י ביה"ס כזנתנסי, רומא). — ובמשמ' °הֲרָקַת הלֵחות מן הגוף: הנה ראוי תחלה שיקדים הרקת כל הגוף בשלשול והקזה וכאשר יתנקה הגוף ויראה ראיה מבוארת כי החולי הוא באבר לבדו וכו' (ר"מ אלדבי, ש"א נתיב ד, סז:.). וכשתלד נקבה שהיא גם כן קרה ולחה היא ראיה של תגבור' הקור והלחו' ברחמה ולכן צריכה להתנקות זמן יותר ארוך שידוע אצל הרופאים שהלחות הקרות העבות זמן הרקתם ונקיותם הוא יותר ארוך (ר' אברהם סבע, צרור המור, תזריע צו:). — *ובהשאלה, התנקה מעון, מדבָּה וכדומ': מה עשה לו הקב"ה (לאבימלך) יבש כל המעיינות שלו ושל ביתו וכו' כדי לנקות את שרה וכו' היאך היתה שרה מתנקה שהיו חוזרים ואומרים ומה שהיתה חוץ ממנו כך הגיענו אותו שהיתה ישנה אצלו צריך אתה לישאל מה משפטים נעשו בו (פסיק' רבתי מב). — ואמר המשורר: בכל עת יהיו בגדיך לבנים ותמיד התנקי מעונים כי אין ברית את מות ולא עם שאול חוזה ולא תדעי יום מותך אי זה (ודוי לר"י הלוי, מובא באגר' שד"ל ריט).