*, — א) פָעוּל מן נָקַב, עי"ש. — ב) ש"ז, מ"ר נְקוּבִים, בכנ' נְקוּבָיו, כמו נֶקֶב, במשמ' נקבי הגוף: מאתים וארבעים ושמונה אברים באדם שלשים בפיסת הרגל וכו' תשעה בראש שמונה בצואר ששה במפתח של לב וחמשה בנקוביו1 (אהל' א ח). וזה אחד מן הדברים שכתבו לתלמי המלך וכו' אעשה אדם בצלם ובדמות זכר ונקוביו בראם (מכי' בא, פסח' יד). — וצריך לנקוּביו: לא יעמוד אדם ויתפלל וצריך לנקוביו (ר' יוחנן, ירוש' מגי' א יא). — ומצוי בסהמ"א: ונמצא שהחזה כמו מפתח ללב שפותח לו דרך להכניס לו האויר ולהוציא ההבל בנקוביו (אבודרהם, סדר שחרית של חול).