נֹקְדָּן, נוקדן, ש"ז, מ"ר נַקְדָּנִים, נֹקְדָּנִים, נוקדנין, — א) מי שמדקדק, מי שמקפיד על כל דבר ודבר: אין מדקדקין בקטן בין שאמר נברך בין שאמר ברכו אין תופסין אותו על כך והנוקדנין1 תופשין אותו על כך (תוספת' ברכ' ה יט). ולא יהא אדם לא נוקדן ולא עומקן ולא גרגרן (דא"ז ו). — ומי שמדקדק ומבין בעניני מאכלים ומוקיר אותם, נקדני הוצל2 היו מפורסמים בנקדנותם. — ב) °מי שמלאכתו לְנַקֵּד ספרים, וכנוי להסופרים שתקנו וקבעו את הנקֻדות בתנ"ך: ובדבר הזה טעו הנקדנים שנקדו ונַסְתֶּם וכו' וטעו שהוא ונסְתַּם (הכרע' ר"ת נגד דונש 11). ואשר אמרו הנוקדנים וינהגהו בכבדות כל וַיְנַ משקל כבד וחזק הוא וכו' כי הנוקדנים לא באו להוציא ויתאונן אם היה נכתב רק להוציא ויקונן (שם 41). ואני הנקדן אומר שראיתי אחרים שאין עושין כי אם זיון אחד כזה וכו' (התרומה, הלכ' ס"ת סי' רא). מה שכותבים מקצת נקדנים שתי פרשיות בתורה דלית פיסקא ברישייהו ויצא ויחי לא כיוונו (הגהות מיימוניות, רמב"ם ס"ת ח). וכן מצאתי שוב בתיקון ספר תורה אשר עשה הה"ר יוסף נקדן המומחה (שם). בכל ס"ס ובהללי כתוב ויהיה כל ימי נח ומסור עליו ג' דסמיכי חנוך למך נח חל"ן סימן ובספרי אשכנז וערביא ויהיו כל ימי נח כתוב בגליון אחד מהם בכאן מטעין הנקדנין ומוסרין חל"ן סימן וטעות בידיהם (ר"מ מלונזנו, אור תורה פרש' נח). רואה אני שבעל ההגהות חולק על דעת עצמו שכאן הוא אומר שאין לחוש לדברי אותו הנקדן ולעיל בסמוך הביא ראיה ממנו (שם יד). ואנחנו האשכנזים קוראין לנקודת אוּ מלאפום ולא ידעתי מאין הוציאנוהו כי אין בכל ספרי המדקדקים והנקדנים שקראו לו כן אך קראו לו שורק (רא"ב, הקד' ג לספ' מסרת המסרת). מצאתי במה שנדפס פה סביב המסרה הגדולה ואומרים שהוא ספר השמשוני ואני אומר שהוא של ר' משה הנקדן (שם).