ב. נָקָה
*, ש"נ, — כמו נאקה, נקבת הגמל: טפיטו של סוס טמא מושב מפני שעומדים עליו בקומפון אבל איכוף של נקה טמא (ר' יוסי, ספרא, מצורע, זבי' ב ג). ישיבת הנקה והסוס והאיכוף אלו שלשה מושב (ר' שמעון, תוספת' כלי' ב"ב ב ז). יוצא הגמל באפסר והנקה1 בחטם (שבת ה א).
1 כך במדב"מ, וכך בקצת כ"י וכמו"כ במשנ' דפוס נפולי ובערוך ע' זה. בכ"י מינכ' ואנקה. ובנוסח' הדפוס ונאקה, ובמשנ' דפו' פיזרו והנקת.