נִקּוּב

°, ש"ז, — שה"פ מן נִקֵּב, — מצוי בסהמ"א: אכן ניקוב הגרון או הקנה ותקיעת שפופרת בגרון דרך הפה יצילו ממות רק מתי מספר (ספר הדפתיריה 25). 

חיפוש במילון:
ערכים קשורים