*, סיפוף, ש"ז, — כמו ספְסוּף, ספּוּף של חרובים, סופי חרובים, חרובים גרועים: אמר דוד אפילו יהו לי פטומות וסיטוסימה בחוצה לארץ ולא יהא לי סיפוף של חרובין בארץ ישראל בחרתי הסתופף בבית אלהי ערוך ערך סטסימה. — ובמשמ' אבוד וכליה. ואמר הפיטן: עושקיהם יקניאום ונתנום לשסוף עועים ימסכו ויהיו לספוף אזון תחן, סליח' יום ה' עי"ת. וחשקת להתהלל ממואסי ערבות נאצות להרבות ספופי מריבות עונות רבות אשר יראתך, יוה"כ, מחז' רומני.