ד. עָטוּף

°, ת"ז, מ"ר נק' עֲטוּפוֹת,— עָקום וכפוף: ולשון התפעל אל תתהדר לפני מלך ענינו התגאות והתיפות והדורים אישר הם הנתיבות העטופות והסבוכים של דרכים (שם הדר). והקשתות עטופות כנחשים והחצים יוצאים מפיהם כצפעונים מחוריהם גדושים (ר"י חריזי, תחכמונ', קאמינקא 483).

חיפוש במילון:
ערכים קשורים