1, עלייה, ש"נ2, סמ' עֲלִיַּת, כנ' עַלִיָּתוֹ, מ"ר עַלִיּוֹת, כנ' עַלִיּוֹתָיו, עַלִיֹּתָיו, — א) חדר מעל לחדר התחתון שעל הארץ, Obergenach; chambre haute; upper chamber: והוא ישב בַּעֲלִיַּת המקרה אשר לו לבדו (שפט' ג כ). ויסגר דלתות הָעֲלִיָּה בעדו ונעל וכו' והנה איננו פתח דלתות הָעֲלִיָּה (שם כג-כה). ויעל על עֲלִיַּת השער ויבך (ש"ב יט א). ויקחהו מחיקה ויעלהו אל הָעֲלִיָּה אשר הוא ישב שם וישכיבהו על מטתו (מ"א יז יט). ויקח אליהו את הילד וירדהו מן הָעֲלִיָּה הביתה ויתנהו לאמו (שם כג). ויפל אחזיה בעד השבכה בַּעֲלִיָּתוֹ אשר בשמרון (מ"ב א ב). נעשה נא עֲלִיַּת קיר קטנה ונשים לו שם מטה ושלחן וכסא ומנורה והיה בבאו אלינו יסור שמה ויהיה היום ויבא שמה ויסר אל הָעֲלִיָּה  וישכב שמה (שם ד י-יא). ואת המזבחות אשר על הגג עֲלִיַּת אחז אשר עשו מלכי יהודה (שם כג יב). הוי בנה ביתו בלא צדק וַעֲלִיּוֹתָיו בלא משפט וכו' האמר אבנה לי בית מדות וַעֲלִיּוֹת מרוחים (ירמ' כב יג-יד). נגד שער המפקד ועד עֲלִיַּת הפנה (נחמ' ג לא). ויתן דוד לשלמה בנו את תבנית האולם ואת בתיו וגנזכיו וַעֲלִיֹתָיו וחדריו הפנימים (דהי"א כח יא). וְהָעֲלִיּוֹת חפה זהב (דהי"ב ג ט). — ובהשאלה כנוי לשמים: המקרה במים עֲלִיּוֹתָיו השם עבים רכובו (תהל' קד ג). משקה הרים מֵעֲלִיּוֹתָיו (שם יג). — ובתו"מ: אלו מהלכות שאמרו בעליית חנניה בן חזקיה בן גוריון (שבת א ד). חמש חבורות ששבתו בטרקלין אחד בש"א עירוב לכל חבורה וחבורה וב"ה עירוב אחד לכולן ומודים בזמן שמקצתן שרויין בחדרים או בעליות שהן צריכין עירוב לכל חבורה וחבורה (ערוב' ו ו). הנודר מן הבית מותר בעלייה דברי ר' מאיר וחכ"א עלייה בכלל הבית הנודר מן העלייה מותר בבית (נדר' ז ד). הבית והעלייה של שנים שנפלו שניהם חולקים בעצים ובאבנים ובעפר (ב"מ י א). היה מעמידו (את התנור) בעלייה עד שיהא תחתיו מעזיבה שלשה טפחים ובכירה טפח ואם הזיק משלם מה שהזיק (ב"ב ב ב). אמר לן (ר' חנינא בן חמא) המתינו לי עד שאעלה לעלייה ועלה לעלייה

וירד וכו' (ירוש' ברכ' ה ה). אם העבירו (חצי הגרוגרת) דרך עליה חייב ואם לאו פטור (רבי יוסי, שם שבת א א). ישראל וכהן שהיו שותפין בחנו' ממלא הוא ישראל את הנר שמן שריפ' ועולה בו לעלייה ויורד בו לחנות לעשות צרכיו של כהן אבל לא צרכיו של ישראל (שם ב א). נמנו בעליית בית אריס התלמוד קודם למעשה (שם חגי' א ז). נזדווג לו גוי לישראל נותנו לימינו וכו' עולה עמו לעלייה ויורד עמו לחרות (שם ע"ז ב א). נר חנוכה מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ אם היה דר בעלייה מניחה בחלון הסמוכה לר"ה (שבת כא:). אמרו להם ב"ה לב"ש לדבריכם אדם בונה עלייה ואחר כך בונה בית (חגי' יב.). בעלייה התקינו שיהו בנות ניזונות מן המטלטלין (כתוב' נ:). ואת מניקתו בחדר המטות מהו בחדר המטות וכו' רבי אלעזר אמר בתאים ור' שמואל בר נחמן בעליות ולא פליגי מ"ד בתאים בימות הגשמים מ"ד בעליות בימות החמה (מד"ר שה"ש, הנך יפה דודי). מעשה באחד מגדולי בבל שהיה משיא את בנו ועשה סעודה גדולה לחכמים אמר לבנו עלה והבא לנו חבית יין פלונית מן העלייה עלה לעלייה הכישו נחש בין החביות ומת (תנחומ' שמיני ג). — ובסהמ"א: ותבא השמועה אל שער הישיבה ובעליית דרב אלבקר ראוך אנשים כשרים תחת הנערים עם כתבי הקדש (רסע"ג, מספר הגלוי רל). כיבד בעל הבית ורבץ עלייתו או שרבה בה חלונות כדי לעשות בו אוצר וכו' (רמב"ם, שכנ' ט יג). — ואמר המשורר: ועשה משרתיו אש ולהט ומלאכיו ורוחות ואף קרה במים עליותיו (ראב"ע, בשם אל אשר אמר). — ותאר לשמים: והקים מחלציו האלהים כמותו שר בתוך אום הקנויה ענקהו בחכמה עם תבונה ויראת שדי אל אשר שוכן עליה (ד"ה יהודי מצרים וא"י ב, מן 12). — ובהשאלה, *חלק של הרחם: משל משלו חכמים באשה החדר והפרוזדור והעלייה דם החדר טמא נמצא בפרוזדור ספקו טמא לפי שחזקתו מן המקום (נדה ב ה). — ובסהמ"א: והשבילים שבהן מתבשלת שכבת הזרע שלה מקום זה הוא הנקרא עליה (רמב"ם, אסורי ביאה ה ד). — ב) *שה"פ מן עלה: כל הכלים הנמצאים בירושלים דרך ירידה לבית הטבילה טמאים דרך עלייה טהורין שלא כדרך ירידתן עלייתן (רבי מאיר, שקל' ח ב). טבל ועלה אומר בעלייתו ברום אקבמ"ו על הטבילה (ברכ' נא.). — ואמר הפיטן:

אל הר המור גבעת הוריה בית עקד הרועים ותשר העליה גדול כענקים כהשכים לזבח והשתחויה דבקתו חבקתו ותוציאו לרויה (ר' מאיר בר' יצחק, אל הר המור, סליח' ב' עי"ת). — * ועֲלִיָּה לרגל: אלמלא לא עלינו אלא לאכול פירות גנוסר בירושלים דיינו נמצא עלייה שלא לשמה (פסח' ל:). — °עֲלִיָּה לתורה, גשת הקרואים לברך על קריאת התורה: לפעמים ימצאו ביום אחד כמה חיובים לעלות לתורה והכהן אינו רוצה למחול על עלייתו לתורה וכו' (חתם סופר, או"ח כה) — עֲלִיַּת הקרבן למזבח: השוחט והמעלה בחוץ חייב על השחיטה וחייב על העליה (זבח' יג א). חומר בשחיטה מבעליה ובעליה מבשחיטה וכו' חומר בעליה שנים שאחזו בסכין ושחטו פטורים וכו' העלה וחזר והעלה וחזר והעלה חייב על כל עליה ועליה דברי רבי שמעון (שם ג). — ועֲלִיָּה מן תבואה אסורה כדי לבטל את האסור, עי' עלה   קל יב), הִפע' יא: מה בין מעשר מה בין ביכורין מעשר אין לו עלייה בכורים יש להן עלייה (ירוש' ביכור' א ב). — ובהשאלה, עֲלִיָּה למדרגה גבוהה: לא ירד משם (התלמיד שהעלוהו) כל אותו היום כדי שלא תהא עלייתו ירידה לו (תוספת' סנה' ט ג). כהן גדול שחטא מלקין אותו אין תימר בעשרים ושלשה נמצאת עלייתו (בשם ריש לקיש, ירוש' שם ב א). — ובסהמ"א: כי כל נפש ורוח כל בשר איש יש לה חוק וגבול להשגת עלייתה כי על כן הצדיק מתגלגל עד השיגו אל שלמות הראוי לנפשו לפי בחינתה (ר"מ אלשיך, פי' איוב כג יג). — ועֲלִיָּה של המחלה: ואם היה נוטה להתכרכם בכרכמות הקרוב לאודם ואז הוא העליה ועוד כשירקיק העלול רקיקה נקלה וכו' אז היא ההעמדה וכו' ועם ההעדר הכאב וחסרון המקים הנה היא אז הירידה (קאנון ג י ד ה ). — ועֲלִיַּת המטבע בערכו: ומעשים בכל יום בשנים שהטילו לכיס א' מנה וא' מאתים וכשבאים לידי חלוקה עלה המטבע או ירד כל א' מה שהניח הוא נוטל ואין משגיחין בעליית המטבע וירידתה כלל (פתחי תשובה על שו"ע חו"מ קעו ו). — ג) *במשמ' המעֻלה שבנכסים, עִדִּית: מה בין תם למועד אלא שהתם משלם חצי נזק מגופו ומועד משלם נזק שלם מן העליה (ב"ק א ד). — בני עֲלִיָּה, עלייה: ראיתי בני עלייה3 והן מועטין אם אלף הם אני ובני מהם וכו' אם שנים הם אני ובני הם (רשב"י , סנה' צז:). — 

ובסהמ"א: ומה תדאוג פה להפקד כלי מלחמה דמית מבני עליה (ר' ידעיה הבדרשי, בחי"ע ד).