*, פינוי, ש"ז, —  פעֻלת מי שהוא מפנה, Leerung; vidange; clearing: וצוה הכהן ופנו את הבית וכו' עסק הוא (נ"א: זה) לפנוי (ר"ש, נגע' יב ה). — ובסהמ"א: וצוה הכהן ופנו, הצווי בכהן ופנוי בכל אדם (ילק' שמע' ויקר' תקסו). בטרם יבא הכהן לראות את הנגע ולא לראות את הפנוי (שם שם). תימה היאך נכנס יעקב מיד לבית לבן בלי פינוי התרפים (פענח רזא עה"ת, אמשטרדם יו:, תולדות). — ואמר הפיטן: לא דרך כהפלישי גם ציה כהפרישי למסך ופנוי טרשי שמאלו תחת לראשו (שלמה הבבלי, אור ישע, יוצ' א' פסח).