*, פנאי, פניי, ש"ז, — א) תכונת מי שהוא פָּנוּי וריק, רֵיקוּת, בטלות, Leerstehen, Unbeschäftigtsein; oisiveté; inoccupation. פְּנַאי הבית: לא נתבהל (יוסף) מפנאי הבית אלא שנס והלך לו (מד"ר במד' יד). — °ומצב האדם הפָּנוּי מעבודה: יש לך לקבל עת הפנאי הזה בשמחה ושעת הבטלה הזאת אשר לא תוכל עליה בעת אחרת (ר"י א"ת, חו"ה, יחוד המעשה ה). כן צותה על יום השבת להתענג בו על יי' בידיעת דרכיו מתוך השביתה והפנאי ולזה קרא אותו שבת קדש (ר"מ אלדבי, שבילי אמונה ז). — °והמקום הפָּנוּי: והפנאי בעצם כבר יאמר בו גדול או קטן והוא משוער בחלק ממנו ואלו תדמה כלי קערורית הורק מן האויר ולא נתמלא אויר במקומו הנה הפנאי ההוא יאמר בו גדול או קטן (חסדאי קרשקש, אור ה' ב א). — °וברפואה, המקום הפָּנוּי שבין העצמות והעצלים והעצבים, מִלּוּאֵי הַפְּנַאי: ואמנם הגדול (הנגע) אשר אי אפשר לקבצו בין שיהי' סדק או פנאי מלא מוגלה (קאנון א ד כח). ואחריו (אחרי העצלים והעצבים והמיתרים וכו') הבשר והוא מלוי הפנאי הנחת אלו האיברים בגוף וכחם אשר ישענו עליו (שם א א ה). וכן לא יתחבר העצב בגרדים (הם גראנדולשים) שעומדים במקום מלואי הפנאי1 ומשעות2 (פרקי משה א). — ב) פְּנַאי כמו עת הַפְּנַאי, שאדם פנוי מעבודתו, Freizeit, Musse; loisir, temps; leisure, spare time: בלשת עכו"ם שנכנסה לעיר בשעת שלום חביות פתוחות אסורות סתומות מותרות בשעת מלחמה אלו ואלו מותרות לפי שאין פנאי לנסך (ע"ז ה ו). אין פנאי להטיל אירס (ירוש' שם ה ח). ונשאלים לנדרים, איבעיא להו כשלא היה לו פנאי או דילמא אפילו היה לו פנאי (שבת קנז.). והנזיר והמצורע מטומאתו לטהרתו וכו' בשלא היה להם פנאי או דילמא אף כשהיה להם פנאי (ר' ירמיה, מו"ק יז:). דאיזדקיקו ליה רבנן לבריה דרב זוטרא בריה דרב זעירא אפילו בנדרים שהיה להם פנאי מבעוד יום (נדר' עז.). הלכה נשאלין נדרים עומד יחידי ובלילה ובשבת ובקרובים ואפילו היה להן פנאי מבעוד יום (רבה בשם רב נחמן, שם עז:). א"ל (ר"א לר"ע וחבריו) ועד עכשיו למה לא באתם, אמרו לו לא היה לנו פנאי (סנה' סח.). לנסך אין פנאי לבעול יש פנאי (ע"ז עא.). שכל זמן שהיה לו פנאי להתעסק בזנות ירדוף אחריה (מד"ר במד' י). — ובסהמ"א: ונתתי פני, פנאי שלי, פונה אני מכל עסקי להרע לכם3 (רש"י, ויקר' כו יז). ועל כן זה הספר יהיה כמבוא לכל מי שיש לו פנאי  להתעסק באותם החכמות בספרים המועתקים ללשון הקודש (רש"ט פלקירא, ראשית חכמה, 21). ואני חולה וטרוד ביום ובלילה שהרי אין לי פנאי (ד"ה של יהודי מצרים וא"י ב, יעקב מן, 326). לאפס פנאי אעצור מלין (קובץ אגרות בוקסטורף, 41). ישבנו על המטה ואיש לא היה עמנו והיה לנו פני לשום ענינינו בחדר הזה (א"ב גוטלובר, ממצרים, 121). — ואמר הפיטן: שלומו יצוה לבלי גנאי הפוך ושנות לטובה הפנאי 4 (שלמה הבבלי, אם עונינו, סליח' יום ב). — ואמר המשורר: פנאי יש לנעה ולסערה סועה ולרב לא שעה ידועה לפניים (ד"ה של יהודי מצרים וא"י ב, יעקב מן 22).