פועלי, פעליי, ת"ז, — שיך אל פֹּעַל, מתייחס אל פעֻלה, פָּעִיל, פּוֹעֵל, aktuel, aktiv; actuel, actif; actuel, activ: המדות האלהיות וכו' מתחלקות לשני חלקים עצמיות ופעליות (ר"י א"ת, חו"ה, היחוד י). המדות האלהיות הפעליות הם המדות אשר יסופר בהן הבורא יתברך מצד פעולותיו (שם שם). והסיבות פועליות ותכליתיות אשר הגיעוני תנועה מקומית לצאת חוץ לגדרי וחוץ לזמני להרחיב הדבור בדבר נראה שחוק לכל העמי' (ראב"ע, מעדני מלך, פתיח'). הקב"ה המציא ראשונה התחלות הדברים כלם במציאות כחני, קודם צאתם למעשה פעליי ושהקב"ה קרא לנתינת המציאות הכחני בריאה וליציאה לפועל קרא עשייה (ראב"ח הנשיא, מגלת המגלה, מובא בפי' אברבנאל לבראש'). וכאשר חובר הכוח הפעליי בכוח התפעליי וכ"א משתי הכחות שלם היה ההתפעלות מגיע בהכרח (שם טוב על מו"נ ב, הקד' כו). המהות אשר באופן הוא בלתי מוגבל ידחה ממנו כל גבול כחניי ופועלי תאריי שלליי וכו' (ר"י אבוהב, שער השמים לר"א ארירה ג א). ואלה שלושה אופני הבלתי תכליות (נאה לדעת) בלתי תכליות מהעצמות שלמות וכח פועליי וכו' (שם שם). כל סבה פעליית קודמת בטבע ובזמן לדבר הנפעל (ר"א הקראי, עץ החיים צד). שהאדם נמצא בעבור קיום העולם בכללו ושמהו סבה פעליית (שם שם). וכבר הוכחתי שא"א לפרש ויהי אור אלא שהי' נמצא בפועל ושלאותו אור פעליי קרא יום (ר"י אברבנאל, בראש' א, שאלה ט). ומלת ברא תורה על המצאת היש מאין ועל התהוות הדבר הפעליי אחר האפס הגמור (שם לפס' א). וכן ביום ברוא אלקים אדם בדמות אלקים עשה אותו שבראו בכח תחלה ואחר כך הוציאו למעשה וכן הוא אומר כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו שקדם לשון הבריאה שהוא כפי המציאות הכחני שנתן תחלה ואחר כך הפעליי (הוא, מפעל' אלה' ב ה). וכל זה לקוח מהמקרים המושגים בחוש מפני שדרכם להמצא חוץ מהם במקום וקודם אליהם בזמן דברים אחרים הכרח ושימצא אפשרותם קודם למציאותם הפעליי (שם ה ג). לא שנתהוה ההיולי מהיולי אחר ולא מהצורה הפעליית ולא גם כן שנתהוה מעצמו (שם ה ג). הקנאה והתאוה והכבוד שאין להם מציאות פעליי כי אם בדמיון (הוא, נחלת אבות ד כא). יש הפרש בין החלוקה העיונית להחלוקה הפעלית, החלוקה העיונית היא שאנו מציירין אפשרות המצא דבר הממשיך רגע והממשיך חצי רגע והממשיך שליש או רביע רגע וכו' והחלוקה הפעלית היא שאנו מגביל' את עצמנו לשנמשוך בענין איז' סך זמן כמו יום או שעה וכו' (פפנהים, יריעת שלמה א ג, ח.).