ת"ז, נק' פּוֹתָה, — בינ' פוֹע' מן א. פָּתָה, כמו פֶּתִי, העושה מעשים בלי לחשב: ויהי אפרים כיונה פּוֹתָה אין לב מצרים קראו אשור הלכו (הוש' ז יא). כי לאויל יהרג כעש וּפֹתֶה תמית קנאה (איוב ה ב). — ואמר בן סירא: עם פותה אל תסתייד כי לא יוכל לכסות סודך (ב"ס גני' ח יז). חסרי לב יבינו אלה וגבר פותה יחשב זאת (שם יו כג). רבים היו חבולי זהב והבוטח על פנינים כי תקלה היא לאויל וכל פותה יוקש בה (שם לד ו-ז). אך על אלה אל תבוש ואל תשא פנים וחטא וכו' על מוסר פותה וכסיל ושב כושל עונה בזנות (שם מב א-ח). — ובמדר': אמר הקב"ה אצלי הם כיונה פותה, כל מה שאני גוזר עליהם עושים ושומעים לי, אבל אצל אומות העולם הם קשים כחיות (מד"ר שמות כא). — ואמר הפיטן: זלזלים הפריח אב והכיר עזך בבינה ואז הודיע שמך לפותים כספם זלים (רסע"ג, אלהים יה מקדם, עבודת יוה"כ, Elbog. ,Stud עמ' 123). מגן אלקים גורשו פותים מעיקשי גא לחרוש כמיתים (ר' משולם בן קלונימוס, אשוחח נפלאותיך, עבודת יוה"כ, שם 127). — ואמר המשורר: אשר שת נמהרים מליצים וזהירים ופותים מזהירים ונרדמים ערים (את מי חרפת, תשו' תלמידי דונש, 5). ואין טוב אם אהי שכב כפֹתים בלי לבב בבית מדות רבuעים (ר"ש הנגיד, דבריך בתוך לבי, ברודי, 43). ותאות הגברים לאמרים והפֹתים לברברים אבוסים (רמב"ע, הריח מר, שעה"ש 70), פותים, טוב ארץ תת לי לא תוכלו למה לי שערי שמים תסגרו (יל"ג, על כרחך אתה חי, שירי יל"ג א, 26). — ונק' °פּוֹתִיָּה, כמו פּוֹתָה: ואני המופת מפותיה האמנתי עד אשר שני רשעים בלחיה הבחנתי (עמנו', מחב' ז, 55).