1, ש"נ, סמי' צֵאַת, כנ' צֵאָתֶךָ, — מה שנהיה מהמזון של בע"ח אחרי שנתעכל בהקֵבה ונדחה אל מחוץ להגוף, במקום המלה ההמונית חרא, Kot; excrément; excrement: ויתד תהיה לך על אזנך והיה בשבתך חוץ וחפרתה בה ושבת וכסית את  צֵאָתֶךָ (דבר' כג יד). ועגת שערים תאכלנה והיא בגללי צֵאַת האדם תעגנה לעיניהם (יחזק' ד יב). — ואמר המשורר: ומותר מאכל ילך במעיו ושם ישוב לצאה כל רגעיו (ר"י זבארה, בתי הנפש, בסוף ס' שעשועים, דודזון, 164).