*, צֵיר1, ש"ז,— רֹטֶב מלוח, של דגים כבושים או בשולים או של חגבים וכדו', Lake, sülze; sauce; brine: דג טמא צירו אסור (תרומ' י ח). חגבים טמאין שנכבשו עם חגבים טהורים לא פסלו את צירם, העיד ר' צדוק על ציר חגבים טמאים שהוא טהור (שם שם ט). האלפס והקדרה שהעבירן מרותחין לא יתן לתוכן תבלין אבל נותן הוא לתוך הקערה או לתוך התמחוי, רבי יהודה אומר לכל הוא נותן חוץ מדבר שיש בו חומץ וציר (שבת ג ה). אבל אוכלין שאינן ראויין לאכילה ושתה משקין שאינן ראויין לשתייה ושתה ציר או מורייס פטור (יומא ח ג). דג, דגים שאיני טועם, אסור בהן וכו' ומותר בטרית טרופה ובציר, הנודר מן הצחנה אסור בטרית טרופה ומותר בציר2 ובמורייס, הנודר מטרית טרופה אסור (נ"א מותר) בציר2 ובמורייס (נדר' ו ד). הנודר מן הבשר מותר ברוטב ובקיפה ורבי יהודה אוסר, אמר רבי יהודה מעשה ואסר עלי ר' טרפון בציר שנתבשלו עמו וכו' (שם שם ו). רבי ובית דינו התירו בשמן (של עובדי אלילים) ושלקות וכבשין שדרכן לתת לתוכו יין וחומץ וטרית טרופה וציר שאין בה דגה (כלבית שוטטת בו) וכו' (ע"ז ב ו). אלו פוסלין ולא מעלין (את המקוה) המים בין טמאים בין טהורים וכו' אבל שאר המשקין ומי פירות והציר והמורייס והתמד משהחמיץ פעמים מעלין ופעמים שאינם מעלין וכו' (מקוא' ז ב). הציר והחומץ והמורייס והשמן והדבש מותרין משום גילוי ור' שמעון אוסר, אמר ר' שמעון אני ראיתי נחש ששתה ציר בצידן, אמרו לו אין מביאין ראיה מן השוטים (תוספת' תרומ' ז יב). המושיב את חבירו בחנות למחצית שכר הרי זה נותן לו שכרו כפועל בטל דברי ר' מאיר, ר' יהודה אומר אפילו טיבל עמו פיתו בציר ואפילו אכל עמו שתי גרוגרות זה הוא שכר בטילה (שם ב"מ ד יא). איזהו ציר שיש בו דגה, כל שכילבית אחת או שתי כולביות משוטטות בתוכו (שם ע"ז ד יא). טמאים, לאסור צירן ורוטבן ואת הקיפה שלהם (ספרא ויס שמיני פרק ד). על דעתיה דרבי יהודה מלח כציר, יין כחומץ (ירוש' מעשר' א ו). בו ביום גזרו על פיתן ועל גבינתן  ועל יינן ועל חומצן ועל צירן ועל מורייסן וכו' (ר"ש בן יוחי, שם שבת א ה). דג שסחטו אם לגופו פטור, אם להוציא ציר הרי זה חייב ואפילו תימר דר"ש היא ברם כרבנן מכל מקום הרי סחט ומכל מקום הרי הוציא ציר3 (ר' חייא בשם ר' יוחנן, שם ביצה א ג). רשאין פועלין לטבל פיתם בציר כדי שיאכלו ענבים הרבה (ב"מ פט.). שאני ציר דזיעה בעלמא היא (חול' צט:). ציר שעל גבי ירק מצטרף לככותבת ביום הכפורים (ר"ל, שם קכ.). הלוקח ציר מעם הארץ משיקו במים וטהור (הוא בשם ר' יהודה הנשיא, בכורות כב.). — ובסהמ"א: אם הגעיל הרבה כלים ביורה עד שמרוב פליטת הכלים נעשו המים כציר אין להגעיל עוד באותן המים (הלבוש או"ח תנב ז). — °וצֵיר בעינים: החושש בעיניו והוא שיהיה בשתיהם או באחת מהם ציר או שהיו דמעות שותתות מהן מרוב הכאב וכו' הרי זה בכלל חולים שיש בהן סכנה ומחללין עליו את השבת וכו' (רמב"ם, שבת ב ד).4