1, ת"ז, לנק' צָרֶבֶת, צָרָבֶת, — אֵשׁ צָרֶבֶת, בֹּעֶרֶת, שֹׂרֶפֶת, brennend; brùlant; burning: איש בליעל כרה רעה ועל שפתיו כאש צָרָבֶת (משלי יו כז).