קוֹדֶשׁ, ש"ז, כנ' קָדְשִׁי, קָדְשְׁךָ, קָדְשֶׁךְ, קָדְשׁוֹ, קָדְשֵׁנוּ, מ"ר קָדָשִׁים1 הַקָּ׏דָשִׁים, סמי' קָדְשֵׁי, כנ' קָדָשַׁי, קָדָשָׁי, קָדָשֶׁיךָ, קָדָשָׁיו, קָּ׏־, קָדְשֵׁיכֶם, קָדְשֵׁיהֶם, — א) תכונת הַקָּדוֹשׁ, קְדֻשָּה, Heiligkeit; sainteté; holiness: מי כמכה נאדר בַּקּדֶשׁ2 נורא תהלת עשה פלא (שמות טו יא). נשבע אדני יי' בְּקָדְשׁוֹ3 כי הנה ימים באים עליכם וכו' (עמו' ד ב). אחת נשבעתי בְקָדְשִׁי4 אם לדוד אכזב (תהל' פט לו). עדתיך נאמנו מאד לביתך נאוה־קֹּדֶשׁ5 יי' לארך ימים (שם צג ה). — ובפרט כסומך לשם עצם במקום התאר קָדוֹשׁ, על מקומות מקֻדשים, אדמת קֹדֶשׁ: של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קֹדֶשׁ הוא (שמות ג ה). — ואדמת הַקֹּדֶשׁ כשם לארץ ישראל: ונחל יי' את יהודה חלקו על אדמת הַקֹּדֶשׁ ובחר עוד בירושלים (זכר' ב יו). — ועיר הַקֹּדֶשׁ, שם לירושלם: כי מעיר הַקֹּדֶשׁ נקראו ועל אלהי ישראל נסמכו (ישע' מח ב). עורי עורי לבשי עזך ציון לבשי בגדי תפארתך ירושלם עיר הַקֹּדֶשׁ (שם נב א). ושאר העם הפילו גורלות להביא אחד מן העשרה לשבת בירושלם עיר הַקֹּדֶשׁ ותשע הידות בערים (נחמ' יא א). כל הלוים בעיר הַקֹּדֶשׁ מאתים שמנים וארבעה (שם שם יח). — וְהַר הַקֹּדֶשׁ הַרֲרֵי קֹדֶשׁ, ירושלם: והשתחוו ליי' בהר הַקֹּדֶשׁ בירושלם (ישע' כז יג). יברכך יי' נוה צדק הר הַקֹּדֶשׁ (ירמ' לא כב). ונקראה ירושלם עיר האמת והר יי' צבאות הר הַקֹּדֶשׁ (זכר' ח ג). לבני קרח מזמור שיר יסודתו בהררי קֹדֶשׁ (תהל' פז א). — ובסמי' כפולה הַר קֹדֶשׁ אֱלֹהַי: ומפיל תחנתי לפני יי' אלהי על הר קֹדֶשׁ אלהי (דני' ט כ). — והַר צְבִי קֹדֶשׁ: ויטע אהלי אפדנו בין ימים להר צבי קֹדֶשׁ (שם יא מה). — ועל זמנים מְקֻדָּשִׁים, יום קֹדֶשׁ, שַׁבַּת קֹדֶשׁ6 שבתון שבת קֹדֶשׁ ליי' מחר (שמות יו כג). ועמי הארץ המביאים את המקחות וכל שבר ביום השבת למכור לא נקח מהם בשבת וביום קֹדשׁ ונטש את השנה השביעית ומשא כל יד (נחמ' י לב). — מקרא קֹדֶשׁ, יום שנקרא להיות קדוש: וביום הראשון מקרא קֹדֶשׁ יהיה לכם וביום השביעי מקרא קֹדֶשׁ יהיה לכם כל מלאכה לא יעשה בהם (שמות יב יו). ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי שבת שבתון מקרא קֹדשׁ כל מלאכה לא תעשו (ויק' כג ג). אלה מועדי יי' מקראי קֹדֶשׁ אשר תקראו אתם במועדם (שם שם ד). וקראתם בעצם היום הזה מקרא קֹדֶשׁ יהיה לכם (שם שם כא). בחדש השביעי באחד לחדש יהיה לכם שבתון זכרון תרועה מקרא קֹדֶשׁ ( שם שם כד). אלה מועדי יי' אשר תקראו אתם מקראי קודֶש להקריב אשה ליי' שם שם לז). ועי' מִקְרָא.— וכלים מקֻדשים, אֲרוֹן קֹדֶשׁ, בִּגְדֵי קֹדֶשׁ וכדו: ועשית בגדי קֹדֶשׁ לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת (שמות כח ב). ואת בגדי השרד ואת בגדי הַקֹּדֶשׁ לאהרן הכהן (שם לא י). הביאו את תרומת יי' למלאכת אהל מועד ולכל עבדתו ולבגדי הַקֹּדֶשׁ (שם לה כא). כתנת בד קֹדֶשׁ ילבש ומכנסי בד יהיו על בשרו (ויקר' יו ד). וישלח אתם משה וכו' ואת פנחס וכו' וכלי הַקֹּדֶשׁ וחצצרות התרועה בידו (במד' לא ו). וקומו ובנו את מקדש יי' האלהים להביא את ארון ברית יי' וכלי קֹדֶשׁ האלהים לבית הנבנה לשם יי' (דהי"א כב יט). תנו את ארון הַקֹּדֶשׁ בבית אשר בנה שלמה בן דויד מלך ישראל (דהי"ב לה ג). — נזר הַקֹּדֶשׁ: ושמת המצנפת על ראשו ונתת את נזר הַקֹּדֶשׁ על המצנפת (שמות כט ו). — שמן משחת קֹדֶשׁ: ועשית אותו שמן משחת קֹדֶשׁ רקח מרקחת מעשה רקח שמן משחת קֹדֶשׁ יהיה (שם ל כה). — ולחם קֹדֶשׁ: אין לחם חל אל תחת ידי כי אם לחם קֹדֶשׁ יש (ש"א כא ה). — ובשר קֹדֶשׁ7, בשר הקרבנות: הן ישא איש בשר קֹדֶשׁ בכנף בגדו ונגע בכנפו אל הלחם ואל הנזיד ואל היין ואל שמן ואל כל מאכל היקדש (חגי ב יב). — שקל הַקֹּדֶשׁ8: זה יתנו כל העבר על הפקדים מחצית השקל בשקל הַקֹּדֶשׁ (שמות ל יג). והיה ערכך חמשים שקל כסף בשקל הַקֹּדֶשׁ (ויקר' כז ג). — ועם מֻשגים מפשטים, הדרת קֹדֶשׁ: הבו ליי' כבוד שמו השתחוו ליי' בהדרת קֹדֶשׁ9 (תהל' כט ב). השתחוו ליי' בהדרת קֹדֶשׁ חילו מ(ל)פניו כל הארץ (שם לו ט; דהי"ב כ כא). — וברית קֹדֶשׁ: וישב ארצו ברכוש גדול ולבבו על ברית קֹדֶשׁ וכו' ובאו בו ציים כתים ונכאה ושב וזעם על ברית קוֹדשׁ ועשה ושב ויבן על עזבי ברית קֹדֶשׁ (דני' יא כח-ל). — ועל בני אדם: וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תהיון לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו (שמות כב ל). יי' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן ואתה מרבבת קֹדֶשׁ10 מימינו אשדת למו (דבר' לג ב). ועוד בה עשיריה ושבה והיתה לבער כאלה וכאלון אשר בשלכת מצבת בם זרע קֹדֶשׁ מצבתה (ישע' ו יג). ואחלל שרי קֹדֶשׁ ואתנה לחרם יעקב וישראל לגדופים (שם מג כח). וקראו להם עַם הַקֹּדֶשׁ גאולי יי' (שם סב יב). וככלות נפץ יד עם קֹדֶשׁ תכלינה כל אלה (דני' יב ז). כי נשאו מבנתיהם להם ולבניהם והתערבו זרע הַקֹּדֶשׁ בעמי הארצות (עזר' ט ב). כי היו שרי קֹדֶשׁ ושרי האלהים מבני אלעזר ומבני איתמר (דהי"ב כד ה). — ושַׁר קֹדֶשׁ ככנוי לאל זר: מה לידידי בביתי עשותה המזמתה הרבים ובשר קֹדֶשׁ11 יעברו מעליך כי רעתכי אז תעלזי (ירמ' יא יה). —  ונהוג צרוף קֹדֶשׁ בסמיכות לשמות עצם ביחוד עם סמיכות נוספת לאלהים בכנוי קָדְשִׁי12 וכו', הר קָדְשׁוֹ, עם קָדְשׁוֹ, נוה קָדְשׁוֹ וכדו', של אלהים: נחית בחסדך עם זו גאלת נהלת בעזך אל נוה קָדְשֶׁךָ (שמות יה יג). למען טמא את מקדשי ולחלל את שם קָדְשִׁי (ויקר' כ ג). השקיפה ממעון קָדְשְׁךָ מן השמים וברך את עמך (דבר' כו יה). לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קָדְשִׁי (ישע' יא ט). חשף יי' את זרוע קָדְשׁוֹ לעיני כל הגוים (שם נב י). והביאותם אל הר קָדְשִׁי ושמחתים בבית תפלתי (שם נו ז). ומקבציו ישתהו בחצרות קָדְשִׁי (שם סב ט). והמה מרו ועצבו את רוח קָדְשׁוֹ ויהפך להם לאויב הוא נלחם בם ויזכר ימי עולם משה עמו איה המעלם מים את רעה  צאנו איה המעלם מים את רעה צאנו איה השם בקרבו את רוח קָדְשׁוֹ (שם סג י-יא). הבט משמים וראה מזבל קָדְשְׁךָ ותפארתך (שם שם יה). למצער13 ירשו עם קָדְשֶׁךָ (שם שם יח). ערי קָדְשְׁךָ היו מדבר ציון מדבר היתה ירושלם שממה בית קָדְשֵׁנוּ ותפארתנו אשר הללוך אבתינו היה לשרפת אש וכל מחמדנו היה לחרבה (שם סד ט). והביאו את כל אחיכם וכו' על הר קָדְשִׁי ירושלם אמר יי' שם סו כ). הייתי כאיש שכור וכגבר עברו יין מפני פחד יי' ומפני דברי קָדְשִׁוֹ (ירמ' כג ט). יי' ממרום ישאג וממעון קָדְשׁוֹ יתן קולו (שם כה ל). ויבוא אל הגוים אשר באו שם ויחללו את שם קָדְשִׁי באמר להם עם יי' אלה ומארצו יצאו ואחמל על שם קָדְשִׁי אשר חללוהו בית ישראל (יחזק' לו כ-כא). תקעו שופר בציון והריעו בהר קָדְשִׁי (יואל ב א). ואני אמרתי נגרשתי מנגד עיניך אך אוסיף להביט אל היכל קָדְשְׁךָ (יונה ב ה). ויהי אדני יי' בכם לעד אדני מהיכל קָדְשׁוֹ (מיכ' א ב). הס כל בשר מפני יי' כי נעור ממעון קָדְשׁוֹ זכר' ב יז).ואני נסכתי מלכי על ציון הר קָדְשִׁי תהל' ב ו). ואני ברב חסדך אבוא ביתך אשתחוה אל היכל קָדְשְׁךָ ביראתך (שם ה ח). יי' בהיכל קָדְשׁוֹ יי' בשמים כסאו עיניו יחזו עפעפיו ויבחנו בני אדם שם יא ד). מי יגור באהלך מי ישכן בהר קָדְשְׁךָ (שם יה א). מי יעלה בהר יי' ומי יקום במקום קָדְשׁוֹ (שם כד ג). שמע קול תחנוני בשועי עליך בנשאי ידי אל דביר קָדְשְׁךָ שם כח ב).זמרו ליי' חסידיו והודו לזכר קָדְשׁוֹ (שם ל ה). כי בו ישמח לבנו כי בשם קָדְשׁוֹ בטחנו (שם לג כא). מלך אלהים על גוים אלהים ישב על כסא קָדְשׁוֹ (שם מז ט). אל תשליכני מלפניך ורוח קָדְשְׁךָ אל תקח ממני (שם נא יג). אבי יתומים ודין אלמנות אלהים במעון קָדְשׁוֹ (שם סח ו). ויביאם אל גבול קָדְשׁוֹ הר זה קנתה ימינו (שם עח נד). מצאתי דוד עבדי בשמן קָדְשִׁי משחתיו שם פט כא). שמחו צדיקים ביי' והודו לזכר קָדְשׁוֹ שם צז יב). שירו ליי' שיר חדש כי נפלאות עשה הושיעה לו ימינו וזרוע קָדְשׁוֹ (שם צח א). כי השקיף ממרום קָדְשׁוֹ יי' משמים אל ארץ הביט (שם קב כ). ברכי נפשי את יי' וכל קרבי את שם קָדְשׁוֹ (שם קג א). כי זכר את דבר קָדְשׁוֹ את אברהם עבדו (שם קה מב). הושיענו יי' אלהינו וקבצנו מן הגוים להודות לְשֵׁם קָדְשְׁךָ להשתבח בתהלתך (שם קו מז). תהלת יי' ידבר פי ויברך כל בשר שם קָדְשׁוֹ לעולם ועד (שם קמה כא). ישב נא אפך וחמתך מעירך ירושלם הר קָדְשֶׁךָ ( דני' ט יו). שבעים שבעים נחתך על עמך ועל עיר קָדְשֶׁךָ לכלא הפשע ולהתם חטאות וכו' (שם שם כד). להשאיר לנו פליטה ולתת לנו יתד במקום קָדְשׁוֹ (עזר' ט ח). ואת שבת קָדְשֶׁךָ הודעת להם ומצוות וחקים ותורה צוית להם ביד משה עבדך (נחמ' ט יד). כל ההמון הזה אשר הכינונו לבנות לך בית לשם קָדְשֶׁךָ מידך היא ולך הכל (דהי"א כט יו). ותבוא תפלתם למעון קָדְשׁוֹ לשמים (דהי"ב ל כז). — ובתו"מ14 וכן מי שיצא מירושלים ונזכר שיש  בידו בשר קדש, אם עבר צופים שורפו במקומו ואם לאו חוזר ושורפו לפני הבירה מעצי המערכה, ועד כמה הן חוזרין וכו' בשר קודש בכזית וחמץ כבביצה (פסח' ג ח). לא הפילה אשה מריח בשר הקדש (אבו' ה ה). קבל בכלי קדש ונתן בכלי חול יחזיר לכלי קדש (זבח' ג ב). לא היו ישנים בבגדי קדש אלא פושטין ומקפלין ומניחים אותם תחת ראשיהן ומתכסין בכסות עצמן (תמיד א א). כלי הקדש אין להם אחוריים ותוך וכו' (כלים כה ט) ככרות הקודש שבתוך גומותיהם מים מקודשים נטמעה אחת מהן בשרץ כולן טמאות (טהרות א ט). והרביעי נאכל בנזיד הקדש (שם ב ד). בשר הקדש שקרם עליו הקיפה, נגע טבול יום בקיפה חתיכות מותרות (טבו"י ב ה). — *רוח הַקֹּדֶשׁ, רוח היוצאת מאת האלהים, וגם כנוי לאלהים עצמו15: חסידות מביאה לידי רוח הקדש ורוח הקדש מביאה לידי תחיית המתים (סוט' ט טו). יש ביניכם שנים ראויין לרוח הקודש והלל הזקן ביניהן (ריב"ל, ירוש' הור' ג ז). אם ראה אדם מעביר בייא על חבירו או עובר עבירה ולא ממחה בידו הוא נענש עליו, ורוח הקדש צווחת בני אם ערבת לרעך וכו' (מד"ר שמות כז). ועי' רוּחַ. — *כתבי הַקֹּדֶשׁ, ספרי המקרא: כל כתבי הקדש מצילין אותן מפני הדליקה בין שקורין בהם ובין שאין קורין בהם (שבת טז א). והלא כתבי קדש שניים מטמאין את הידים (ר' יהושע, ידי' ג ב). אף על פי שאמרו אין קורין בכתבי הקודש אבל שונין ודורשין בהן (תוספת' שבת יג א). מפני מה אמרו אין קורין וכו' מפני שטרי הדיוטות, יאמרו בכתבי הקודש אין קורין קל וחומר בשטרי הדיוטות (ר' נחמיא, שם שם). ועי' כְּתָב. — לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, הלשון העברית הקדושה: ואלו נאמרין בלשון הקדש, מקרא ביכורים וחליצה וכו' (סוט' ז ב). שהיו מדברין בלשון יחידו של עולם בלשון הקודש (ירוש' מגי' א יא). דברים של חול מותר לאמרן בלשון קודש דברים של קודש אסור לאמרן בלשון חול (אביי, ע"ז מד:). ועי' לָשׁוֹן. — ובתפלה: והנחילנו יי' אלהינו באהבה וברצון שבת קדשך וינוחו בה ישראל מקדשי שמך (תפלת העמידה לשבת). המניח לעמו ביום שבת קדשו (מגן אבות, ליל שבת). המנחיל מנוחה לעמו ישראל בקדשתו ביום שבת קדש (ברכת יוצר לשבת). והאופנים וחיות הקדש ברעש גדול מתנשאים לעמת שרפים (ברכת יוצר, תפלת שחרית). הוא יברך את כל הקהל הקדוש הזה עם כל קהלות הקדש (מי שברך, שחרית לשבת). קהלות הקדש שמסרו נפשם על קדשת השם (אב הרחמים, שם). ובכתבי הקדש נאמר למה יאמרו הגוים וכו' (שם שם). נעריצך ונקדישך בסוד שיח שרפי קדש המקדישים שמך בקדש (קדשת מוסף שבת ויו"ט, אשכנז'). ובדברי קדשך16 כתוב לאמר (קדשה). ומועדי קדשך בשמחה ובששון הנחלתנו (קדוש לשלש רגלים). — ובסהמ"א: העבד המזומן מנשק ידי הדרת יקרת צפירת תפארת כבוד קדשו מורינו ורבינו וכו' משה (בן מימון) וכו' (שאלה בתשו' הרמב"ם, א"ח פרימן, 212). וכן אמר המדבר ברוח הקדש זרו רשעים מרחם (רש"ט פלקירא, אגרת החלום שער ב, JQR NS I, עמ' 482). ויהי היום נולד בן לחנוך ונתקבצו אצל ראובן הנז' ביום שבת קדש פני העדה לסעוד אצלו פרי הארץ, יו"ד יג). אשה הגונה עבודת הקדש באמונת עם מתים ועם חיים עדנה (מצבה משנת ת"כ, . Wachstein, Inschriften.I, עמ' 366). — ואמר הפיטן: אדמת קודש המקדשת ומכל ארצות מוקדשת בעשר קדושות נקדשת וקדושים אר בה מקדשת (ינאי, אדמת קודש, קרוב' בראשית, זולאי, מד). משתכר בכלי קודש נהרג בו בלילה   הוא, אז רוב נסים, קרוב' שמות, שם, לב). — ואמר המשורר: סביביו מלאכי קדש ירוצון (יוסף בן ישראל, יתו האל, שירי תימן, 48). ויקיצו עדת קדש תרומה (ר"ש שבזי, אבו יהודה, שם, 132). — *אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ, בהשאלה לאדם קדוש: אראלים ומצוקים אחזו בארון הקודש, נצחו אראלים את המצוקים ונשבה ארון הקודש (בר קפרא בקינתו על רבי, כתוב' קד.). — ובסהמ"א: שנת פרט לוקח ארון ק'ו'ד'ש' נפטר מלבה משנת ת"י, Wachstein, Insschriften I, עמ' 283). — ב) קֹדֶשׁ בלי שם עצם נסמך אליו, במשמ' דבר קדוש, מקום קדוש, בשמושים כגון קֹדֶשׁ הוא, קֹדֶשׁ הם וכדו'17 ואכלו אתם אשר כפר בהם למלא את ידם לקדש אתם וזר לא יאכל כי קֹדֶשׁ הם (שמות כט לג). ואם יותר מבשר המלאים ומן הלחם עד הבקר וכו' לא יאכל כי קֹדֶשׁ הוא (שם שם ל). כי המקום אשר אתה עמד עליו קֹדֶשׁ הוא יהוש' ה יה). והיתה ירושלם קֹדֶשׁ וזרים לא יעברו בה (יואל ד יז). ובהר ציון תהיה פליטה והיה קֹדֶשׁ (עבד' א יז). — ועל בני אדם: קדשים יהיו (הכהנים) לאלהיהם וכו' כי את אשי יי' לחם אלהיהם הם מקריבים והיו קֹדֶשׁ (ויקר' כא ו). — ועל זמן מקֻדש: ושמרתם את השבת כי קֹדֶשׁ הוא לכם (שמות לא יד). וביום השביעי יהיה לכם קֹדֶשׁ שבת שבתון ליי' (שם לה ב). — וְהַקֹּדֶשׁ, הדבר הקדוש, בנגוד אל חֹל: ולהבדיל בין הַקֹּדֶשׁ ובין החל ובין הטמא ובין הטהור (ויקר' י י). בכל קֹדֶשׁ לא תגע ואל המקדש לא תבא (שם יב ד). וכלה אהרן ובניו לכסת את הַקֹּדֶשׁ18 וכו' ואחרי כן יבאו בני קהת לשאת ולא יגעו אל הַקֹּדֶשׁ ומתו (במד' ד יה). פקדת כל המשכן וכל אשר בו בְּקֹדֶשׁ ובכליו (שם שם יו). ולא יבאו לראות כבלע את הַקֹּדֶשׁ ומתו (שם שם כ). בין קֹדֶשׁ לחל לא הבדילו ובין הטמא לטהור לא הודיעו (יחזק' כב כו). לארבע רוחות מדדו חומה לו סביב סביב ארך חמש מאות ורחב חמש מאות להבדיל בין הַקֹּדֶשׁ לחל (שם מב כ). ואת עמי יורו בין קֹדֶשׁ לחל ובין טמא לטהור יודיעם (שם מד כג). — חִלֵּל קֹדֶשׁ: נביאיה פחזים אנשי בגדות כהניה חללו קֹדֶשׁ חמסו תורה (צפנ' ג ד). — ובצרוף קֹדֶשׁ (ל)יי': ועשית ציץ זהב טהור ופתחת עליו פתוחי קֹדֶשׁ ליי' (שמות כה לו). והקטרת אשר תעשה וכו' קֹדֶשׁ תהיה לך ליי' (שם ל לז). ששת ימים יעשה מלאכה וביום השביעי שבת שבתון קֹדֶשׁ ליי' (שם לא יה). והיה סחרה ואתננה קֹדשׁ ליי' לא יאצר ולא יחסן כי לישבים לפני יי' יהיה סחרה לאכל לשבעה ולמכסה עתיק   (ישע' כג יח). קֹדֶשׁ ישראל ליי' ראשית תבואתה (ירמ' ב ג). וכל העמק הפגרים וכו' קֹדֶשׁ ליי' לא ינתש ולא יהרס עוד לעולם (שם לא לט). ביום ההוא יהיה על מצלות הסוס קֹדֶשׁ ליי' וכו' והיה כל סיר בירושלם וביהודה קֹדֶשׁ ליי' צבאות (זכר' יד כ). בגדה יהודה ותועבה נעשתה בישראל ובירושלם כי חלל יהודה קֹדֶשׁ יי' אשר אהב ובעל בת אל נכר (מלא' ב יא). ואמרה אלהם אתם קֹדֶשׁ ליי' והכלים קֹדֶשׁ והכסף והזהב נדבה ליי' אלהי אבתיכם (עזר' ח כח). — ובתו"מ: הלשכות בנויות בקודש ופתוחות לחול תוכן חול וגגותיהן לקודש, בנויות בחול ופתוחות לקודש תוכן קודש וגגותיהן חול, בנויות בקודש ובחול ופתוחות לקודש ולחול, תוכן וגגותיהן מכנגד הקודש ולקודש קודש,  מכנגד החול ולחול חול (מע"ש ג ה). שמעלין בקדש ולא מורידין (שקל' ו ד). ובע"ש היו מוסיפין עוד ג' (תקיעות) להבטיל העם ממלאכה וג' להבדיל  בין קודש לחול (סוכה ה ה). ואם באו עדים מן המנחה ולמעלה נוהגין אותו היום קודש ולמחר קודש (ר"ה ד ד). מדת הלח קדש לפיכך בירוציהן קדש ומדות היבש חול לפיכך בירוציהן חול (מנח' ט ה). כיצד מבדילין (ביו"ט שחל להיות במוצאי שבת), המבדיל בין קדש וקדש  , ר' דוסא אומר בין קדש חמור לקדש הקל (חול' א ז). ארבע לשכות היו בבית המוקד כקיטונות פתוחות לטרקלין, שתים בקדש ושתים בחול וראשי פספסין מבדילין בין קדש לחול מדו' א ו). שכל הכתובים קדש ושיר השירים קדש קדשים (ידים ג ה). סדר הבדלות היאך, אומר המבדיל בין קודש לחול בין אור לחושך (פסח' קד.). כל שמות האמורים באברהם קודש חוץ מזה שהוא חול שנאמר ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך, חנינא בן אחי ר' יהושע ור"א בן עזריה משום ר' אלעזר המודעי אמרו אף זה קדש (שבוע' לה:). ויהי כאשר התעו אותי אלהים וכו' קודש, שאלולי אלהים כבר התעו אותי (ר' חנינא בן אחי ר' יהושע, סופר' ד ו). וכל מצות שמונת ימי חנוכה הנרות הללו קודש19 ואין לנו רשות להשתמש בהן אלא לראותן בלבד (שם כ ו). — *ובהשאלה לאדם קדוש: שלח רבי לדבר באשתו (של ר' אלעזר) שלחה ליה כלי שנשתמש בו קודש ישתמש בו חול (ב"מ פד:, וכעין זה ירוש' שבת י ה). — °ובהשאלה לאלהים: לא מפי עצמי אני אומר לכם אלא מפי קודש אני אומר לכם (מדה"ג דבר' א כט, הסגלה 20). — ג) קֹדֶשׁ במשמ' מקום קדוש, כמו מִקְדָּשׁ, משכן הקֹדש, שם לאהל מועד ולבית המקדש: והבדילה הפרכת לכם בין הַקֹּדֶשׁ ובין קדש הקדשים (שמות כו לג). והיו על אהרן ועל בניו בבאם אל אהל מועד או בגשתם אל המזבח לשרת בַּקֹּדֶשׁ ולא ישאו עון ומתו (שם כח מג). שבעת ימים ילבשם הכהן תחתיו מבניו אשר יבא אל אהל מועד לשרת בַּקֹּדֶשׁ (שם כט ל). (יבאו ויעשו) את בגדי השרד לשרת בַּקֹּדֶשׁ (שם לה יט). ומן התכלת והארגמן ותולעת השני עשו בגדי שרד לשרת בַּקֹּדֶשׁ (שם לט א). ישלח עזרך מִקֹּדֶשׁ ומציון יסעדך (תהל' כ ג). אלהים דבר בְּקָדְשׁוֹ אעלזה וכו' (שם ס ח). הללו אל בְּקָדְשׁוֹ הללוהו ברקיע עזו   (שם קג א). עד מתי החזון התמיד והפשע שמם תת וְקֹדֶשׁ וצבא מרמס ויאמר אלי עד ערב בקר אלפים ושלש מאות ונצדק קדֶשׁ (דני' ח יג-יד). — וכלפי פְנִים המקדש, ההיכל, קדש הקדשים: דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת אל הַקֹּדֶשׁ מבית לפרכת אל פני הכפרת אשר על הארון (ויקר' יו ב). כזאת יבא אהרן את הַקֹּדֶשׁ בפר בן בקר לחטאת ואיל לעלה (שם שם ג). וכפר על הַקֹּדֶשׁ מטמאת בני ישראל ומפשעיהם לכל חטאתם (שם שם יו). וכלה מכפר את הַקֹּדֶשׁ ואת אהל מועד ואת המזבח והקריב את השעיר החי (שם שם כ). ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת אשר הובא את דמם לכפר בַּקֹּדֶשׁ יוציא אל מחוץ למחנה (שם שם כז). ויארכו הבדים ויראו ראשי הבדים מן הַקֹּדֶשׁ על פני הדביר ולא יראו החוצה (מ"א ח ח). ההיכל מזוזת רבעה ופני הַקֹּדֶשׁ המראה במראה (יחזק' מא כא). ושתים דלתות להיכל וְלַקֹּדֶשׁ (שם שם כג). — ולִשְכוֹת הַקֹּדֶשׁ לשכות הצפון לשכות הדרום אשר אל פני הגזרה הנה לשכות הַקֹּדֶשׁ אשר יאכלו שם הכהנים וכו' (יחזק' מב יג). — וכל הַקֹּדֶשׁ20 במשמ' כלי המִקְדָּשׁ: ומשמרתם הארן והשלחן והמנרה והמזבחת וכלי הַקֹּדֶשׁ אשר ישרתו בהם (במד' ג לא). וכלה אהרן ובניו לכסת את הקדש ואת כל כלי הַקֹּדֶשׁ בנסע המחנה (שם ד יה). ויעלו את ארון יי' ואת אהל מועד ואת כל כלי הַקֹּדֶשׁ אשר באהל (מ"א ח ד). — ומלאכת הַקֹּדֶשׁ, עבודת הַקֹּדֶשׁ, המלאכה והעבודה במקדש: ועשה בצלאל ואהליאב וכו' את כל מלאכת עבודת הַקֹּדֶשׁ(שמות לו א). ויקחו מלפני משה את כל התרומה אשר הביאו בני ישראל למלאכת עבודת הַקֹּדֶשׁ לעשת אתה   (שם שם ג). ויבאו כל החכמים העשים את כל מלאכת הַקֹּדֶשׁ שם שם ד). — ומשמרת הַקֹּדֶשׁ, כמו משמרת המקדש: שמנת אלפים ושש מאות שמרי משמרת הַקֹּדֶשׁ (במד' ג כח). ושמרו את משמרת אהל מועד ואת משמרת הַקֹּדֶשׁ ומשמרת בני אהרן אחיהם לעבדת בית יי' (דהי"א כג לב). — ובתו"מ: חמש טבילות ועשרה קידושין טובל כהן גדול ומקדש בו ביום וכלן בקדש על בית הפרוה חוץ מזו בלבד (יומא ג ג). ויום טוב היה (כהן גדול) עושה לאוהביו בשעה שיצא בשלום מה הקדש (שם ז ד). וראשי פספסין מבדילין בעליה בין הקדש לבין קדש הקדשים (מדו' ד ה). — ד) קֹּדֶשׁ במשמ' מתנה לַקֹּדֶשׁ, מעשר, זבח, וכדו': ואיש כי יאכל קֹּדֶשׁ בשגגה ויסף חמישתו עליו ונתן לכהן את הַקֹּדֶשׁ (ויקר' כב יד). בערתי הַקֹּדֶשׁ מן הבית וגם נתתיו ללוי ולגר ליתום ולאלמנה (דבר' כו יג). מוקש אדם ילע קֹּדֶשׁ21 ואחר נדרים לבקר משלי כ כה). — ומ"ר קָדָשִׁים, הַקֳּדָשִׁים וכו': דבר אל אהרן ואל בניו וינזרו מִקֳּדְשֵׁי בני ישראל וכו' אשר הם מקדישים לי ויקר' כב ב). כל איש אשר יקרב מכל זרעכם אל הַקֳדָשִׁים אשר יקדישו בני ישראל ליי' וכו' (שם שם ג). איש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב בַּקֳּדָשִׁים לא יאכל עד אשר יטהר (שם שם ד). ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הַקֳּדָשִׁים (שם שם ז). ולא יחללו את קָדְשֵׁי בני ישראל את אשר ירימו ליי' והשיאו אותם עון אשמה באכלם את קָדְשֵׁיהֶם (שם שם יה-יו). לחם אלהיו מקדשי הקדשים ומן הַקֳּדָשִׁים יאכל ויקר' כא כב). רק קָדָשֶׁיךָ אשר יהיו לך ונדריך תשא ובאת אל המקום אשר יבחר יי' (דבר' יב כו). ויבא שלמה את קָדְשֵׁי דוד את הכסף ואת הזהב ואת הכלים נתן באצרות בית י' מ"א ז כא). ויבא את קָדְשֵׁי אביו וְקָדְשֵׁי22 בית יי' כסף וזהב וכלים (שם יה יה). שם ארצם ושם אדרוש את תרומותיכם ואת ראשית משאותיכם בכל קָדְשֵׁיכֶם (יחזק' כ מ). ללחם המערכות ומנחת התמיד ולעולת התמיד השבתות החדשים למועדים וְלַקֳּדָשִׁים ולחטאות וכו' (נחמ' י לד). וְהַקֳּדָשִׁים בקר שש מאות וצאן שלשת אלפים (דהי"ב כט לג). ויבשלו הפסח באש כמשפט וְהַקֳּדָשִׁים בשלו בסירות ובדודים ובצלחות (שם לה יג). — וכסף הַקֳּדָשִׁים: כל כסף הַקֳּדָשִׁים אשר יובא בית יי' וכו' יקחו להם הכהנים  (מ"ב יב ה-ו). — וטָהֳרַת הַקֹּדֶשׁ, הטהרה הנדרשת מן האדם האוכל קדשים: כי רבת בקהל אשר לא התקדשו והלוים על שחיטת הפסחים לכל לא טהור וכו' כי אכלו את הפסח בלא ככתוב וכו' ולא בטהרת הַקֹּדֶשׁ (דהי"ב ל יז-יט). — ואמר בן סירא: כי כחלב מורם מקדש בן דויד מישראל (ב"ס גני' מז ב). — ובתו"מ ונתן לכהן את הקדש, כל שהוא ראוי להיות קדש (ר' אליעזר, תרומ' ו ו). ונתן לכהן את הקדש, קדש שאכל (ר' עקיבא, שם שם). גרעיני תרומה וכו' וכן עצמות הקדשים בזמן שהוא מכניסן אסורין ואם השליכן מותרין (שם יא ה). אונן טובל ואוכל את פסחו לערב אבל לא בקדשים, השומע על מתו והמלקט לו עצמות טובל ואוכל בקדשים (פסח' ח ח). המקדיש שקלים ובכורים הרי זה קדש, ר' שמעון אומר האומר בכורים קדש אינן קדש (שקל' ח ח). טבל לתרומה והוחזק לתרומה אסור לקודש, טבל לקודש והוחזק לקודש אסור לחטאת (חגי' ב ו). בגדי אוכלי תרומה מדרס לקודש בגדי קודש מדרס לחטאת, יוסף בן יועזר היה חסיד שבכהונה והיתה מטפחתו מדרס לקודש, יוחנן בן גודגדא היה אוכל על טהרת הקודש כל ימיו והיתה מטפחתו מדרס לחטאת (שם שם ז). חומר בקודש מבתרומה, שמטבילין כלים בתוך כלים לתרומה אבל לא לקדש, אחורים ותוך ובית הצביעה בתרומה אבל לא בקדש, הנושא את המדרס נושא את התרומה אבל לא את הקדש, וכו', לא כמדת הקדש מדת התרומה, שבקדש מתיר ומנגב ומטביל ואחר כך קושר וכו' (שם ג א). ובירושלים נאמנין על הקדש ובשעת הרגל אף על התרומה (שם שם ו). כהנת שנתערב ולדה בולד שפחתה וכו' ואין נותנין להם קדשים (יבמ' יא ה). קדשים שחייב באחריותם משלם תשלומי ארבעה וחמשה, שאין חייב באחריותן פטור (ר' שמעון, ב"ק ז ד). אין מגדלין תרנגולים בירושלים מפני הקדשים ולא כהנים בארץ ישראל מפני הטהרות (שם שם ז). הטמא שאכל את הקדש והבא אל המקדש טמא (לוקין) (מכות ג ב). כל השעירין כפרתן שוה על טומאת מקדש וקדשיו (ר' מאיר, שבוע' א ד). נטמע וידע ונעלמה ממנו הטומאה וזכור את הקדש, נעלם ממנו הקדש וזכור את הטומאה, נעלמו ממנו זה וזה ואכל את הקדש ולא ידע ומשאכל ידע הרי זה בעולה ויורד (שם ב א). המחלל את הקדשים והמבזה את המועדות וכו' אין לו חלק בעולם הבא (ר"א המודעי, אבו' ג יא). אין חייבין על שמיעת הקול ועל ביטוי שפתים ועל טומאת מקדש וקדשיו (ר' יוסי הגלילי, הור' ב ה). קדשי עו"ג אין חייבין עליהן משום פגול נותר וטמא (זבח' ד ה). שחט חולין בפנים וקדשים בחוץ אינן מטמאין בבית הבליעה שם ז ה). קדשים (שנתערבו) בקדשים מין במינו יקרב לשם מי שהוא וכו' קדשים בקדשים מין בשאינו מינו ירעו עד שיסתאבו וימכרו (שם ח ב). אין מביאין קדשים לבית הפסול (שם שם ג). בישל בו קדשים וחולין וכו' אם יש בהם בנותן טעם וכו'  (שם יא ח). טבול יום ומחוסר כפורים אינן חולקים בקדשים לאכול לערב (שם יב א). כל הקדשים שאירע בהם פסול קודם להפשיטן אין עורותיהם לכהנים (שם שם ד). שמא שאכל בין קדש טמא ובין קדש טהור חייב (שם שם ה). אלו קדשים קרבין במשכן. קדשים שהוקדשו למשכן (שם יד י). אלו קדשים שולדותיהן ותמורותיהן כיוצא בהן וכו' תמור' ג א). ואלו הן הנקברים, קדשים שהפילו יקברו וכו' שם ז ד). חתיכה של חולין וחתיכה של קודש, אכל אחת מהן ואין ידוע איזו מהן אכל פטור (כרית' ה ד). לשכת הפרוה שם היו מולחין עורות קדשים וכו' לשכת המדיחין שם היו מדיחין קרבי הקדשים מדו' ה ד). היה כלי טהור לקדש ולחטאת הכל טהור (אהל' ה ה). לגין של חטאת שנגע בשל קדש ושל תרומה, של חטאת טמא ושל קדש ושל תרומה טהורין (פרה י ו). (האוכל אֹכל) שלישי, שני לקדש ולא שני לתרומה (טהר' ב ב). השלישי שבתרומה מטמא משקה קדש ופוסל לאוכלי קדש שנעשו לטהרת הקדש (שם שם ו). הרי הוא במגע טמא מת לקדשים (נדה י ו). — *וסוגים בקדשים, קָדְשֵׁי קדשים23 קדשים קלים,קדשי מזבח, קדשי בדק הבית, קדשי מִקְדָשׁ, קדשי הגבול: ואלו נתנין לכל כהן, החרמים והבכורות וכו' וקדשי המקדש והבכורים (חלה ד ט). בשר קדשי קדשים ובשר קדשים קלים שנתבשלו עם בשר התאוה אסור לטמאים ומותר לטהורים (ערלה ב יז). נותנין אותם (את הבכורים) לאנשי משמר והם מחלקין ביניהם כקדשי המקדש בכורים ג יב). אלא שבשילה אוכלים קדשים קלים ומעשר שני בכל הרואה ובירושלים לפנים מן החומה, וכאן וכאן קדשי קדשים נאכלים לפנים מן הקלעים (מגי' א יא). ואינן חולקין בקדשי המקדש ואין נותנין להם קדשים (יבמ' יא ה). המקדש בחלקו בין קדשי קדשים בין קדשים קלים אינה מקודשת (קידוש' ב ח). האוכל וכו' קדשי קדשים חוץ לקלעים, קדשים קלים ומעשר שני חוץ לחומה וכו' הרי זה לוקה ארבעים (מכות ג ג). קדשי קדשים ששחטן לשם קדשים קלים פסולין, קדשים קלים ששחטן לשם קדשי קדשים כשרים (זבח' א ב). התודה ואיל נזיר קדשים קלים, שחיטתן בכל מקום בעזרה וכו' (שם ה ו). נתערבו חתיכות בחתיכות, קדשי קדשים בקדשים קלים וכו' יאכלו כחמור שבהן שם ח ג). בישל בו קדשים וחולין או קדשי קדשים וקדשים קלים, אם יש בהן בנותן טעם הרי הקלים נאכלים כחמורין (שם יא ח). המעלה מבשר חטאת מבשר אשם מבשר קדשי קדשים מבשר קדשים קלים ומותר העומר וכו' פטור (שם יד ג). משהוקם המשכן וכו' קדשי הקדשים נאכלים לפנים מן הקלעים וקדשים קלים בכל מחנה ישראל, באו לגלגל וכו' קדשי קדשים נאכלים לפנים מן הקלעים, קדשים קלים בכל מקום, באו לשילה וכו' קדשים קלים ומעשר שני בכל הרואה, באו לנוב ולגבעון וכו' קדשים קלים ומעשר שני לפנים מן החומה (שם שם ד-ה). למה נאמר כל חרם קדש קדשים הוא לה', שהוא חל על קדשי קדשים ועל קדשים קלים (ר' יהודה בן בתירא, ערכ' ח ו). יש בקדשי מזבח מה שאין בקדשי בדק הבית, יש בקדשי בדק הבית מה שאין בקדשי מזבח, שקדשי מזבח עושים תמורה וחייבים עליהם מום נותר וטמא וכו' מה שאין כן בקדשי בדק הבית (תמור' ז א). אחד קדשי מזבח ואחד קדשי בדק הבית אין משנין אותן מקדושה לקדושה וכו' (שם שם ג). חלב המוקדשים וביצי תורין לא נהנים ולא מועלים, במה דברים אמורים בקדשי מזבח, אבל בקדשי בדק הבית הקדיש תרנגולת מועלין בה ובביצתה, חמור מועלין בה ובחלבה מעי' ג ה). קדשי המזבח מצטרפין זה עם זה למעילה וכו' קדשי בדק הבית מצטרפין זה עם זה שם ד א). קודשי הגבול נותנין לכל חבר, קודשי מקדש אין נותנין אותן אלא לאנשי משמר בלבד (תוספת' פאה ד ז). — *ושם הסדר החמישי מסדרי המשנה קָדָשִׁים: חכמת זה סדר קדשים (ריש לקיש, שבת לא.). — ושחיטת קדשים, שם למסכת זבחים, בנגוד לשחיטת חֻלין, שם מסכת חֻלין: כי מטית לשחיטת קדשים תא ואקשי לי רב אשי, ב"מ קט:. —  ובהכפלה, קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, שם לחלק הפנימי של המקדש24, Hochheiligates; saint de saints; Holy of Holies: ונתת את הפרכת תחת הקרסים והבאת שמה מבית לפרכת את ארון העדות והבדילה הפרכת לכם בין הקדש ובין קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים ונתת את הכפרת על ארון העדת בְּקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים שמות כו לג-לד. ויבן את עשרים אמה מירכותי הבית בצלעות ארזים מן הקרקע עד הקירות ויבן לו מבית לדביר לְקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים מ"א ו יו. והפתות לדלתות הבית הפנימי לְקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים לדלתי הבית להיכל זהב שם ז נ. ויבאו הכהנים את ארון ברית יי' אל מקומו אל דביר הבית אל קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים אל תחת כנפי הכרובים שם ח ו. וימד את ארכו עשרים אמה ורחב עשרים אמה אל פני ההיכל ויאמר אלי זה קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים יחזק' מא ד. —  ןבֵית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים: ויעש בבית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים כרובים שנים מעשה צעצעים דהי"ב ג ח. —  ובתו"מ: היה רוכב על החמור ירד, ואם אינו יכול ירד יחזיר את פניו ואם אינו יכול להחזיר את פניו יכוין את לבו כנגד בית קדש הקדשים25, היה יושב בספינה או בקרון או באסדא יכוין את לבו כנגד בית קדש הקדשים25 ברכ' ד ה-ו. לא יקל את ראשו כנגד שער המזרח שהוא מכוון כנגד בית קדשי26 הקדשים שם ט ה. וראשי פספסין מבדילין בעליה בין הקדש ובין קדש הקדשים, ולולין היו פתוחין בעליה לבית קדשי הקדשים שבהן היו משלשלין את האומנין כדי שלא יזונו עיניהן מבית קדשי הקדשים מדו' ד ה. קדש הקדשים  מקודש מהם (מן ההיכל וכו') שאין נכנס לשם אלא כהן גדול ביום הכפורים בשעת העבודה כלי' א ט. טבל והזה שבע פעמים כנגד בית קדשי הקדשים נגע' יד י. —  ומקום קדוש בכלל: בְּקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים תאכלנו כל זכר יאכל אתו במד' יח י. וזאת תורת הבית על ראש ההר כל גבלו סביב סביב קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הנה זאת תורת הבית (יחזק' מג יב). ומן המדה הזאת תמוד ארך חמש ועשרים אלף ורחב עשרת אלפים ובו יהיה המקדש קֹדֶשׁ קָדָשִׁים (שם מה ג). והיתה להם תרומיה מתרומת הארץ. קֹדֶשׁ קָדָשִׁים אל גבול הלוים (שם מח יב). שבעים שבעים נחתך על עמך ועל עיר קדשך לכלא הפשע וכו ולחתם חזון ונביא ולמשח קֹדֶשׁ קָדָשִׁים (דני' מ כד). — וכתאר לכלים מכלי המקדש והמשכן: שבעת ימים תכפר על המזבח וקדשת אתו והיה המזבח קֹדֶשׁ קָדָשִׁים כל הנגע במזבח יקדש (שמות כט לז). וכפר אהרן על קרנתיו (של מזבח הקטרת) וכו' קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוא ליי' (שם ל י). וקדשת אתם (את הכלים השונים) והיו קֹדֶשׁ קָדָשִׁים כל הנגע בהם יקדש (שם שם כט). זאת עבדת בני קהת באהל מועד קֹדֶשׁ הַקְּדָשִׁים (במד' ד ד). וזאת עשו להם וחיו ולא ימתו בגשתם את קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים (שם שם יט). — והקטֹרת: ושקחת ממנה הדק וכו' קֹדֶשׁ קָדָשִׁים תהיה לכם (שמות ל לו). — ולחם הפנים: ואכלהו במקום קדוש כי קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוא לו מאשי יי' ויקר' כד ט. — ודבר שבחֵרֶם: כל חרם קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוא ליי' (שם כז כח). — והקרבנות או חלקיהם שיש בהם קדשה חמורה ביותר: והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו קֹדֶשׁ קָדָשִׁים מאשי יי' (ויקר' ב ג). לא תאפה (המנחה) חמץ חלקם נתתי אתה מאשי קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוא כחטאת וכאשם (שם ו י). במקום אשר תשחט העלה תשחט החטאת לפני יי' קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוא (שם שם יח). כל זכר בכהנים יאכלנה קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוא (שם שם כב). וזאת תורת האשם קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוא (שם ז א). זה יהיה לך מִקֹּדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים  מן האש כל קרבנם לכל מנחתם ולכל חטאתם ולכל אשמם אשר ישיבו לי קֹדֶשׁ קָדָשִׁים לך הוא ולבניך (במד' יח ט). ויאמר התרשתא להם אשר לא יאכלו מִקֹּדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים עד עמד כהן לאורים ולתמים (עזר' ב סג). —  ומ"ר קָדְשֵׁי  הַקֳּדָשִׁים: לחם אלהיו מִקֳּדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים ומן הקדשים יאכל (ויקר' כא כב). לשכות הצפון לשכות הדרום אשר אל פני הגזרה הנה לשכות הקדש אשר יאכלו שם הכהנים אשר קרובים ליי' קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים שם יניחו קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים והמנחה והחטאת והאשם כי המקום קדש (יחזק' מב יג). ולא יגשו אלי לכהן לי ולגשת על כל קדשי אל קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים (שם מד יג). וקורא בן ימנה הלוי השוער למזרחה על נדבות האלהים לתת תרומת יי' וְקָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים (דהי"ב לא יד). — ועל אדם קדוש, אהרן הכהן: ויבדל אהרן להקדישו קֹדֶשׁ קָדָשִׁים27 הוא ובניו עד עולם (דהי"א כג יג). — ובתו"מ: חתיכה של קדשי קדשים של פגול ושל נותר שנתבשלו עם החתיכות אסור לזרים ומותר לכהנים (ערלה ב טז). בשר קדשי קדשים ובשר קדשים קלים שנתבשלו עם בשר התאוה אסור לטמאים ומותר לטהורים (שם שם יז). כהן אוכל בקדשי קדשים ואין כהנת אוכלת בקדשי קדשים סוט' ג ז). שהשחיטה כשרה בזרים בנשים ובעבדים ובטמאים אפילו בקדשי קדשים (זבח' ג  א). איזהו מקומן של זבחים קדשי קדשים שחיטתן בצפון וקבול דמן בכלי שרת בצפון וכו'  (שם ה א). העולה קודש28 קדשים שחיטתה  בצפון וקבול דמה בכלי שרת בצפון (שם שם ה). אשם קודם לתודה ולאיל נזיר מפני שהוא קדש קדשים (שם י ב). זה חומר בחטאת מקדשי קדשים(שם יא ד). קדשי קדשים ששחטן בדרום מועלין בהן (מעי' א א). בשר קדשי קדשים שיצא לפני זריקת דמים ר' אליעזר אומר מועלין בו וכו' (שם א ב). מעשה דמים בקדשי קדשים להקל ולהחמיר, ובקדשים קלים כולן להחמיר, כיצד קדשי קדשים לפני זריקת דמים מועלים באימורים ובבשר וכו' (שם שם ד). — ושם ספר מכתבי הקֹדש: שכל הכתובים קדש ושיר השירים קדשי קדשים (ר' עקיבא, ידים ג ב). — ושם אדם קדוש: ולמה נקרא שמו נחום איש קדש הקדשים שלא הביט בצורת מטבע מימיו (ירוש' מגי' ג ב). — ובסהמ"א: ובהיותו שם עליון מסוד האור שהוא על סוד המחשבה הנכללת בסוד קדש הקודשים פנימה וכו' (נפש החכמה ח"א). בעוד שסוד הנקודה היא משפעת לסוד קדש הקודשים אזי כל ההויות יוצאות על תכונתם (שם ח"ב). — ואמר המשורר: מה לי בחיים ואין ארון וכפורת והוד ומנורה משוקדת ופורחה, ודביר ואליו ובית קדשי קדשים אש זרה בתוכו ואש קדש מלוקחה (ר"ש הנגיד, האעצור, בן תהלים קיא, ששון, פז).