1, ת"ז, סמי' קְטֹן, — כמו קָטָן, לא גדול, צעיר לימים: שנים עשר עבדיך אחים אנחנו בני איש אחד בארץ כנען והנה הַקָּטֹן את אבינו היום והאחד איננו (בראש' מב יג). חי פרעה אם תצאו מזה כי אם בבוא אחיכם הַקָּטֹן הנה (שם שם יה). הזה אחיכם הַקָּטֹן אשר אמרתם (שם מג כט). ואת גביעי גביע הכסף תשים בפי אמתחת הַקָּטֹן (שם מד ב). ויחפש בגדול החל וּבַקָּטֹן כלה (שם שם יב). גם הוא יהיה לעם וגם הוא יגדל ואולם אחיו הַקָּטֹן יגדל ממנו (שם מח יט). וילכדה עתניאל בן קנז אחי כלב הַקָּטֹן ממנו (שפט' א יג). ויהרג את אחיו וכו' ויותר יותם בן ירבעל הַקָּטֹן כי נחבא (שם ט ה). ויצא יהונתן השדה למועד דוד ונער קָטֹן עמו (ש"א כ לה). ועתה יי' אלהי אתה המלכת את עבדך תחת דוד אבי ואנכי נער קָטֹן לא אדע צאת ובא (מ"א ג ז). וירד ויטבל בירדן שבע פעמים כדבר איש האלהים וישב בשרו כבשר נער קָטֹן ויטהר (מ"ב ה יד). וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ ועגל וכפיר ומריא יחדו ונער קָטֹן נהג בם (ישע' יא ו). ולא נשאר לו בן כי אם יהואחז קְטֹן בניו (דהי"ב כא יז). וימליכו יושבי ירושלם את אחזיהו בנו הַקָּטֹן תחתיו (שם כב א). — ועל דברים דוממים: ומעיל קָטֹן תעשה לו אמו והעלתה לו מימים ימימה (ש"א ב יט). כי מזבח הנחשת אשר לפני יי' קָטֹן מהכיל את העלה ואת המנחה ואת חלבי השלמים (מ"א ח סד). — הַמָּאֹור הַקָּטֹן , הַיָּרֵחַ: ויעש אלהים את שני המארת הגדלים את המאור הגדל לממשלת היום ואת המאור הַקָּטֹן לממשלת הלילה ואת הכוכבים (בראש' א יז). — רֶגַע קָטֹן: ברגע קָטֹן עזבתיך וברחמים גדולים אקבצך (ישע' נד ז). — ובמשמ' אדם או דבר בעל ערך מועט, בנגוד אל גָּדוֹל וכדו': והיה כל הדבר הגדל2 יביאו אליך וכל הדבר הַקָּטֹן ישפטו הם (שמות יח כב). לא תכירו פנים במשפט כַּקָּטֹן כגדל תשמעון (דבר' א יז). הלא אם קָטֹן אתה בעיניך ראש שבטי ישראל אתה (ש"א יה יז). הַקָּטֹן יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום (ישע' ס כב). כי הנה קָטֹן נתתיך בגוים בזוי באדם3 (ירמ' שם יה). סלח נא מי יקום יעקב כי קָטֹן4 הוא (עמו' ז ב, שם ה). — גָּדוֹל וקָטֹן, מִקָּטֹן ועד גדול, כַּקָּטֹן כגדול וכדו', במשמ' הכל ללא יוצא מן הכלל: ואת האנשים אשר פתח הבית הכו בסנורים מִקָּטֹן ועד גדול (ש"א ה ט). וישבו את הנשים אשר בה מִקָּטֹן ועד גדול לא המיתו איש (שם ל ב). ויאספו אליו כל זקני יהודה וירושלם וכו' וכל העם לְמִקָּטֹן ועד גדול (מ"ב כג ב). ויקמו כל העם מִקָּטֹן ועד גדול ושרי החילים ויבאו מצרים (שם כה כו). כי מִקָּטֹן ועד גדול כלה בצע בצע מנביא ועד כהן כלה עשה שקר (ירמ' ח י). ויגשו כל שרי החילים ויוחנן בן קרח ויזניה בן הושעיה וכל העם מִקָּטֹן ועד גדול (שם מב א). ויקרא אל יוחנן בן קרח ואל כל שרי החילים אשר אתו ולכל העם לְמִקָּטֹן ועד גדול (שם שם ח). בחרב וברעב יתמו מִקָּטֹן ועד גדול בחרב וברעב ימתו (שם מד יב). קָטֹן וגדול שם הוא ועבד חפשי מאדניו (איו' ג יט). ויפילו גורלות משמרת לעמת כַּקָּטֹן בגדול מבין עם תלמיד (דהי"א כה ח). ויפילו גורלות כַּקָּטֹן כגדול לבית אבותם לשער ושער (שם כו יג). וכל אשר לא ידרש ליי' אלהי ישראל יומת למן קָטֹן ועד גדול למאיש ועד אשה (דהי"ב יה יג). — ועם מלת שלילה במשמ' לא (היה או עשה) כל דבר, כל אדם: הנה לא יעשה5 אבי דבר גדול או דבר קָטֹן ולא יגלה את אזני (ש"א כ ב). כי לא ידע עבדך בכל זאת דבר קָטֹן או גדול (שם כב יה). ולא הגידה לו דבר קָטֹן וגדול עד אור הבקר (שם כה לו). ולא נעדר להם מן הַקָּטֹן ועד הגדול ועד בנים ובנות ומשלל ועד כל אשר לקחו להם הכל השיב דוד (שם ל יט). לא תלחמו את קָטֹן ואת גדול כי את מלך ישראל לבדו (מ"א כב לא). — ובתו"מ: אחד כלי קטון ואחד כלי גדול (ר' זכאי, ירוש' ברכ' ג ה).