א. קָטָן

1, ת"ז, נק' קְטַנָּה, מ"ר קְטַנִּים, קְטַנּוֹת, סמי' קְטַנֵּי, כנ' קְטַנָּם2, — מעט הכמות במדה, לא גדול, klein; petit; little: לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן גדולה וּקְטַנָּה לא יהיה לך בביתך איפה ואיפה גדולה וּקְטַנָּה (דבר' כה יג-יד). ולרש אין כל כי אם כבשה אחת קְטַנָּה אשר קנה (ש"ב יב ג). עשי לי משם עגה קְטַנָּה (מ"א יז יג). הנה עב קְטַנָּה ככף איש עלה מים (שם יח מד). אחזו לנו שעלים שעלים קְטַנִּים מחבלים כרמים (שה"ש ב יה). — ומקום קָטָן: נעשה נא עלית קיר קְטַנָּה ונשים לו שם מטה ושלחן וכסא ומנורה (מ"ב ד י). ומהעזרה הַקְּטַנָּה עד העזרה הגדולה ארבע אמות (יחזק' מג יד). עיר קְטַנָּה ואנשים בה מעט (קהל' ט יד). — ועל דברים מפשטים, שאלה קְטַנָּה: שאלה אחת קְטַנָּה אנכי שאלת מאתך אל תשיב את פני (מ"א ב כ). — קְטַנֵּי ארץ, רמשים קטנים שבארץ: ארבעה הם קְטַנֵּי ארץ והמה חכמים מחכמים הנמלים וכו' שפנים וכו' (משלי ל כד-כו). — ועל בני אדם, קטן במשמ' צעיר לימים, jung; jeune; young: יש לנו אב זקן וילד זקנים קָטָן (בראש' מד כ). ולמפיבשת בן קָטָן ושמו מיכא (ש"ב ט יב). והדד נער קָטָן (מ"א יא יז). ונערים קְטַנִּים יצאו מן העיר ויתקלסו בו (מ"ב ב כג). וארם יצאו גדודים וישבו מארץ ישראל נערה קְטַנָּה (שם ה ב). אחות לנו קְטַנָּה ושדים אין לה (שה"ש ח ח). —  ובהשואה עם אחרים, הַבֵּן הַקָּטָן, הצעיר שבבנים אף אם אינו צעיר לימים מאד: וידע את אשר עשה לו בנו הַקָּטָן (בראש' ט כד). ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדל החמדות אשר אתה בבית ותלבש את יעקב בנה הַקָּטָן (שם כז יה). ויגד לרבקה את דברי עשו בנה הגדל ותשלח ותקרא את יעקב בנה הַקָּטָן (שם שם מב). וללבן שתי בנות שם הגדלה לאה ושם הַקְּטַנָּה רחל (שם כט יו). הלא אחותה הַקְּטַנָּה טובה ממנה תהי נא לך תחתיה (שפט' יה ב). ושם שתי בנתיו שם הבכירה מרב ושם הַקְּטַנָּה מיכל (ש"א יד מט). ויאמר שמואל אל ישי התמו הנערים ויאמר עוד שאר הַקָּטָן והנה רעה בצאן (שם יו יא). אליאב הבכור ומשנהו אבינדב והשלישי שמה ודוד הוא הַקָּטָן ושלשה הגדלים הלכו אחרי שאול (שם יז יג-יד). ואחותך הגדולה שמרון היא ובנותיה היושבת על שמאולך ואחותך הַקְּטַנָּה ממך היושבת מימינך סדם ובנותיה (יחזק' יו מו). וזכרת את דרכיך ונכלמת כקחתך את אחותיך הגדולות ממך אל הַקְּטַנּוֹת ממך (שם שם סא). ויפילו גם הם גורלות לעמת אחיהם בני אהרן לפני דויד המלך וצדוק ואחימלך וראשי האבות לכהנים וללוים אבות הראש לעמת אחיו הַקָּטָן (דהי"א כד לא). — וקָטָן במשמ' לא חשוב, דל הערך: הלא בן ימיני אנכי מִקְּטַנֵּי שבטי ישראל ומשפחתי הצערה מכל משפחות שבטי בנימן (ש"א ט כא). ואיך תשיב את פני פחת אחד עבדי אדני הַקְּטַנִּים (מ"ב יח כד; ישע' לו ט). אלה מבני גד ראשי הצבא אחד למאה הַקָּטָן והגדול לאלף (דהי"א יב יד). — כַּגָּדוֹל כַּקָּטָן במשמ' הכל ללא יוצא מן הכלל, וכן מִגָּדוֹל ועד קָטָן, גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים וכדו': כי מִקְּטַנָּם ועד גדולם כלו בוצע בצע (ירמ' ו יג). ומתו גדלים וּקְטַנִּים בארץ הזאת לא יקברו וכו' (שם יו ו). כי כולם ידעו אותי לְמִקְּטַנָּם ועד גדולם (שם לא לג). ויקראו צום וילבשו שקים מגדולם ועד קְטַנָּם (יונה ג ה). יברך יראי יי' הַקְּטַנִּים עם הגדלים (תהל' קיה יג). עשה המלך לכל העם הנמצאים בשושן הבירה למגדול ועד קָטָן משתה שבעת ימים (אסת' א ה). וכל הנשים יתנו יקר לבעליהן למגדול ועד קָטָן (שם שם כ). לתת לאחיהם במחלקות כגדול כַּקָּטָן (דהי"ב לא יה). ויעל המלך בית יי' וכל איש יהודה וישבי ירושלם והכהנים והלוים וכל העם מגדול ועד קָטָן (שם לד ל). וכל כלי בית האלהים הגדלים וְהַקְּטַנִּים ואצרות בית יי' ואצרות המלך ושריו הכל הביא בבל (שם לו יח). — חיות קטנות עם גדולות, כל מיני חיות: שם רמש ואין מספר חיות קְטַנּוֹת עם גדלות (תהל' קד כה). — קְטַנָּה או גדולה, איזה דבר שהוא: לא אוכל לעבר את פי יי' אלהי לעשות קְטַנָּה או גדולה (במד' כב יח). — יום קְטַנּוֹת, יום של דברים קטנים: כי מי בז ליום קְטַנּוֹת ושמחו וראו את האבן הבדיל ביד זרבבל (זכר' ד י). — ואמר בן סירא: אין קטן ומעט עמו ואין נפלא וחזק ממנו (ב"ס גני' לט כ). — *ובהשאלה, לֵב קטן במשמ' אדם בעל לב קטן, צר עין: ללב קטן לא נאוה עושר ולאיש רע עין למה זה חרוץ (שם יד ג). — וכתה"פ *במשמ' מעט: ראו בעיניכם כי קטן עמלתי והרבה מצאתי מנוחה (שם נא כז). — ובתו"מ: תורמין בצל קטן שלם ולא חצי בצל גדול (תרומ' ב ה). עיגולי דבילה הגדולים מעלין את הקטנים והקטנים מעלין את הגדולים (שם ד ח). נקורי תאנים וענבים וקשואין והדלועין והאבטיחים והמלפפונות אפילו הם ככר אחד גדול ואחד קטן אחד תלוש ואחד מחובר כל שיש בה ליחה אסור (שם ח ו). כל שתחלתו אוכל וסופו אוכל וכו' קטן וגדול חייב (מעשר' א א). המקפה לתבשיל פטור לקדרה חייב מפני שהוא כבור קטן (שם ד א). המוציא וכו' שמן כדי לסוך אבר קטן וכו' (שבת ח א). נייר מחוק כדי לכרוך על פי צלוחית קטנה של פלייטון (שם שם ב). קלף כדי לכתוב עליו פרשה קטנה שבתפילין שהיא שמע ישראל (שם שם ג). שעוה כדי ליתן על פי נקב קטן (שם שם ד). מי רגלים וכו' כדי לכבס בהן בגד קטן בסבכה (שם ט ה). מצינו שם קטן  משם גדול, שם משמעון ושמואל, נח מנחור וכו' (רבי, שם יב ג). חוץ מן המליח הישן ודגים מלוחים קטנים (שם כב ב). ובלבד שלא יתכוון לעשות מנה גדולה כנגד קטנה (שם נג ב). אנשי עיר גדולה מהלכין את כל עיר קטנה, ואין אנשי עיר קטנה מהלכין את כל עיר גדולה, כיצד, מי שהיה בעיר גדולה ונתן את עירובו בעיר קטנה , בעיר קטנה ונתן את עירובו בעיר גדולה מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה (עירוב' ה ח). גג גדול סמוך לקטן הגדול מותר והקטן אסור, חצר גדולה שנפרצה לקטנה גדולה מותרת וקטנה אסורה (שם ט ב). (מחצלת קנים) אחת קטנה ואחת גדולה עשאה לשכיבה מקבלת טומאה ואין מסככין בה, לסיכוך מסככין בה ואינה מקבלת טומאה (ר' אליעזר, סוכה א יא). אין בין במה גדולה לבמה קטנה אלא פסחים (מגי' א י). האיש שנולדו בו מומין אין כופין אותו להוציא אמר רשב"ג בד"א במומין הקטנים אבל במומין הגדולים כופין אותו להוציא (כתוב' ז ט). דג דגים שאיני טועם אסור בהן בין גדולים בין קטנים (נדר' ו ד). היה (שור) אחד גדול ואחד קטן, הניזק אומר גדול הזיק והמזיק אומר לא כי אלא קטן הזיק וכו' (ב"ק ג יא). היו לו שני עבדים אחד גדול ואחד קטן וכן שתי שדות אחת גדולה ואחת קטנה, הלוקח אומר גדול לקחתי והלה אומר איני יודע זכה בגדול, המוכר או' קטן מכרתי והלה או' איני יודע אין לו אלא קטן , זה אומר גדול וזה אומר קטן ישבע המוכר שהקטן מכר (ב"מ ח ד). היה (החלון) קטן לא יעשנו גדול (ב"ב ג ז). בית קטן שש על שמונה, גדול שמונה על עשר (שם ו ד). עיניו גדולות כשל עגל או קטנות כשל אווז, גופו גדול מאבריו או קטן מאבריו, חוטמו גדול מאבריו או קטן מאבריו, הצמם והצמע, איזהו צמע, שאזניו קטנות (בכורות ז ד). כונסן לדיר ועושה להן פתח קטן כדי שלא יהיו שנים יכולין לצאת כאחת (שם ט ז). א"ל אתרוג גדול הייתי מבקש והבאת לי קטן ורע (מעי' ו ד). זה (השער) שהיה פתוח לעזרה פשפש קטן היה לו שבו נכנסין לבלוש את העזרה (מדו' א ז). בטבלא שנחלקה לשנים א' גדול ואחד קטן שהגדול טמא והקטן טהור (כלים יב ו). כביצה שאמרו לא גדולה ולא קטנה אלא בינונית, ר' יהודה אומר מביא גדולה שבגדולות וקטנה שבקטנות ונותן לתוך המים וחולק את המים, אמר רבי יוסי וכי מה מודיעני איזוהי גדולה ואיזוהי קטנה, אלא הכל לפי דעתו של רואה (שם שם). המניח כלים תחת הצנור אחד כלים גדולים ואחד כלים קטנים וכו' פוסלין את המקוה (מקוא' ד א). כל ירק חי מוריק וכל קטן מקטין וכל נפש משיב את הנפש (ת"ר, ברכ' מד:). איזוהי פרשה קטנה שכל גופי תורה תלויי' בה בכל דרכיך דעהו וכו' (בר קפרא, שם סג.). כל המסתכל באצבע קטנה של אשה כאלו מסתכל במקום התורפה (רב ששת, סד:). מה עץ קטן מדליק את הגדול אף תלמידי חכמים קטנים מחדדים את הגדולים (רב נחמן בר יצחק, תענ' ז.). גלוי וידוע שיגעתי בעשר אצבעותי בתורה ולא נהניתי אפי' באצבע קטנה (רבי, כתוב' קד.). הושיט אצבעו קטנה ביניהן ושרפם (רב, סנה' לח:). יוסף קטנן של שבטים היה ונזדווגו לו שלשה מלאכים (ר' יוסי, מד"ר בראש' עה). אשריכם ישראל שכולכם חכמים מגדוליכם ועד קטנכם (ר' יהושע, מד"ר איכ' א, רבתי בגוים, מעשה בר' יהושע). — *וכנוי לאדם ענו: ונתנו עיניהם בשמואל הקטן , ולמה נקרא שמו קטן לפי שהוא מקטין עצמו (ירוש' סוט' ט יג). — *וביחוד, קָטָן וקְטַנָּה, ילד וילדה שלא הגיעו לבגרות, ילד עד בן י"ג שנה וילדה עד בת י"ב שנה: נשים ועבדים וקטנים פטורין מקריאת שמע ומן התפלין (ברכ' ג ג). הקטן שלא הביא שתי שערות וכו' תרומתו תרומה (תרומ' א ג). המאכיל (תרומה) את בניו קטנים ואת עבדיו בין גדולים ובין קטנים וכו' משלם את הקרן ואינו משלם את החומש (שם ז ד). אף המוציא חגב חי טמא כל שהוא, שמצניעין אותו לקטן לשחק בו (ר' יהודה, שבת ט ז). כופין קערה על גבי הנר בשביל שלא תאחז בקורה ועל צואה של קטן ועל עקרב שלא תישך (שם טז ז). נוטל אדם קורנס לפצוע בו את האגוזים וכו' ואת המזלג לתת עליו לקטן (שם יז ב). מרחיצין את הקטן בין לפני המילה ובין לאחר המילה (שבת יט ג). קטן נימול לשמונה לתשעה וכו' (שם שם ה). השולח עירובו ביד חרש שוטה וקטן או ביד מי שאינו מודה בעירוב אינו עירוב (עירוב' ג ב). ואלו חייבים בקלבון לוים וישראלים וגרים ועבדים משוחררים אבל לא כהנים נשים ועבדים וקטנים, השוקל על ידי כהן על ידי אשה על ידי עבד על ידי קטן פטור (שקל' א ו). קטן שאינו צריך לאמו חייב בסוכה, מעשה וילדה כלתו של שמאי הזקן ופיחת את המעזיבה וסיכך על גבי המטה בשביל הקטן (סוכ' ב ח). מי שהיה עבד או אשה או קטן מקרין אותו עונה אחריהן מה שהן אומרין (שם ג י). הכל כשרים לקרות את המגילה חוץ מחרש שוטה וקטן , ר' יהודה מכשיר בקטן (מגי' ב ד). החרש שנחלץ והחרשת שחלצה והחולצת לקטן חליצתה פסולה, קטנה שחלצה תחלוץ משתגדל (יבמ' יב ד). קטנה שהשיאה אביה ונתגרשה כיתומה בחיי האב (שם יו ו). שני אחין נשואין לשתי אחיות יתומות קטנות ומת בעלה של אחת מהן תצא משום אחות אשה וכו', גדולה וקטנה מת בעלה של גדולה ר' אליעזר אומר מלמדין את הקטנה שתמאן בו (שם שם ז). ביאת הגדולה פוטרת את הקטנה ואין ביאת הקטנה פוטרת את הגדולה (שם שם ח). יבם קטן שבא על יבמה קטנה יגדלו זה עם זה (שם יג יב). העדים שאמרו כתב ידינו הוא זה אבל אנוסים היינו קטנים היינו פסולי עדות היינו הרי אלו נאמנין (כתוב' ב ג). אין מעשה קטנה כלום (שם ו ז). קטן שהשיאו אביו כתובתו קיימת (שם ט ט). זקנים יעמדו מפני קטנים (ר' אליעזר הגדול, בריתה בסוף סוטה פרק ט). קבל הקטן והגדיל, חרש ונתפקח, סומא ונתפתח וכו' פסול (גיט' ב ו). קדשתי את בתי, קדשתיה וגרשתיה כשהיא קטנה והרי היא קטנה נאמן (קידוש' ג ח). חרש שוטה וקטן פגיעתן רעה, החובל בהן חייב והם שחבלו באחרים פטורים (ב"ק ח ד). הניח בנים גדולים וקטנים אין הגדולים מתפרנסים על הקטנים ולא הקטנים נזונין על הגדולים וכו' נשאו הגדולים ישאו הקטנים , ואם אמרו קטנים הרי אנו נושאים כדרך שנשאתם אתם אין שומעין להן וכו' הניח בנות גדולות וקטנות אין הגדולות מתפרנסות על הקטנות ולא הקטנות נזונות על הגדולות וכו' (ב"ב ח ז-ח). אין נשבעין על טענת חרש שוטה וקטן ואין משביעין את הקטן אבל נשבעין לקטן ולהקדש (שבועות ו ד). הכל שוחטין ושחיטתן כשירה חוץ מחרש שוטה וקטן (חול' א א). אין הקטן3 נכנס לעזרה לעבודה אלא בשעה במקור נדפס 'בשעת' שהלוים עומדים בשיר (ערכ' ב ו). קטני גוים וחיילותיו של נבוכד נצר לא חיין ולא נידונין (ירוש' שביע' ד ט). מאימתי קטני ישראל חיין (שם שם). קטן פורח מזמנין עליו (ר' יוחנן, ברכ' מז:). קטן שהביא שתי שערות מזמנין עליו וכו' ואין מדקדקין בקטן (שם שם). קטן היודע למי מברכין מזמנין עליו (רב נחמן, שם מח.). שלש נשים משמשות במוך, קטנה מעוברת ומיניקה, קטנה שמא תתעבר ותמות וכו' ואיזו היא קטנה מבת אחת עשרה שנה ויום אחד עד בת שתים עשרה שנה ויום אחד (רבי מאיר, יבמ' ק:). ג' מדות בקטן צרור וזורקו אגוז ונוטלו זוכה לעצמו ואין זוכה לאחרים וכנגדן בקטנה מתקדשת למיאון, הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין וכנגדן בקטנה מתגרשת בקידושי אביה, הגיעו לעונת נדרים נדריהן נדר והקדשן הקדש וכנגדן בקטנה חולצת (רבא, גיט' סה.). בתולה צילנית ואלמנה שובבית וקטן שלא כלו לו חדשיו4 הרי אלו מבלי עולם (ת"ר, סוט' כב.). קטני בני רשעי ישראל אין באין לעה"ב וכו' אבל קטני בני רשעי העולם דברי הכל אין באין לעה"ב (סנה' קי:). גר שנתגייר כקטן שנולד דמי (בכורות מז.). לא גדיים ולא טלאים הם אלא קטני עמך (מד"ר אסת', ויאמר המן אף לא הביאה). — *פֶּסַח קָטָן, יום י"ד באיר, פסח שני, עי' פֶּסַח. — *קְטַנֵּי אֲמָנָה, מי שאמונתם מועטה, שחוששים ליום המחרת ומפקפקים בטוב: כל מי שיש לו פת בסלו ואומר מה אוכל למחר אינו אלא מקטני אמנה (ר' אליעזר הגדול, סוט' מח:). — *וקְטַנֵּי חסידים:  ולמה נקרא שמו אבא יוסי בן קטונתא שהיה מקטני חסידים5 (שם מט:). — *קְטַנִּים, נקבים קטנים, צרכי הטלת מי רגלים: כשהוא נפנה מגלה לאחריו טפח ולפניו טפחיים ותניא אידך לאחריו טפח לפניו ולא כלום וכו' כאן לגדולים כאן לקטנים (ברכ' כג:). קטנים לא אסרה תורה אלא כנגד עמוד בלבד (שם כה.). כי עצר עצר ה' וכו' שתים באיש שכבת זרע וקטנים , שלשה באשה שכבת זרע וקטנים ולידה (ב"ק צב.). שלש באיש שכבת זרע וקטנים ופי טבעת (רבינא, שם שם). — ובסהמ"א: שמעני עם יי' וכו' קציניו ורוזניו גדוליו וקטניו (יוחסין של אחימעץ, ניבויאר, עמ' 113). ואני (היצר) מקל בקטנות שבקטנות (ר"י א"ת, חו"ה, יחוד המעשה ה). נמנעה מלשרת אותו שירות קטן או גדול (שאלה בתשו' רמב"ם קסט, פרימן, 164). ואמנם השועל הקטן המלמד את הטענה הזאת והדומה לה הוא מחזיק ידי עוברי עבירה (תשו' רמב"ם קפ, שם, 174). אשה א' בעלה לא היה מוציא עליה שום הוצאת דבר קטנה או גדולה ולה ב' בנים ממנו והיא צרכה ג"כ לפרנסם משלה והיא היתה יודעת ללמד קטנים , לקחה קטנים והתחילה ללמד אותם (שאלה קפב, שם, 175-176). שכל יורש שירש שטר חוב לא שנא יורש גדול לא שנא יורש קטן וכו' גובה היורש החוב (תשובה רמא, שם, 227). עשה לו שתי הכליות וכו' לחמם את התחתון וכו' ולהוציא גדולים וקטנים חוץ לגוף (אבודרהם, סדר שחרית של חול, יד:). שיעור טלית המחוייבת בציצית כל שקטן בן תששע שנים יכול לכסות בה ראשו ורובו (מנוה"מ לר"י אלנקאוה ב, 63). אם כן באמור הכתוב עלמה הרצון בזה קטנה ר"ל קטנה בשנים בין שתהיה בתולה או בעולה וכן הקטן בשנים נקרא עלם (יצחק בן אברהם הקראי, חזוק אמונה א כא). והניח ביתו ריקן והאלמנה ובני' הקטני' חיו  חיי צער וכו' וגם היא שבקת חיי לנו ולכ"י ונשארו בני, יתומי' קטני' (חתם סופר, חו"מ נג). הצדיק ע"י תפלתו הזכה והצלולה הוא ממשיך את הבורא ב"ה וב"ש לעה"ז והרי הוא כמו שמביא שמו הגדול אל הקטנות (נועם אלימלך, ויחי). — °אני הקטן וכדו', בטוי של ענוה: ואני קטנך אחיך שמעתי ומצאתי ראיות נכוחות (מעשה הגאונים פח, עמ' 81). ונוהג בספרי תשובות הרבנים. — °טַלִּית קָטָן, בגד קטן מְצֻיָּץ שאדם לובשו על בגדיו מחוץ לטלית הגדולה שמתעטף בה ביחוד בשעת התפלה: טליתות קטנים שלנו שאנו נוהגי' ללבוש אעפ"י שאין בהם עטוף יוצאי' בהם ידי חובת ציצית (שו"ע או"ח ח ג). על טלית קטן יכול לברך להתעטף אף על פי שאינו מתעטף אלא לובשו (שם שם ו). — °מחזור קטן, מחזור הלבנה, עי' מחזור. — ובדקדוק °פתח קטן, וקמץ קטן, עי' פַּתַּח, קָמָץ. — °פּוּרִים קָטָן, יום י"ד באדר ראשון בשנה מעברת, שאז עושים פורים באדר שני וקוראים לו פורים גדול. — °יוֹם כִּפּוּר קָטָן, ערב ראש חדש וסדר התפלות הנוהג בו לפי מנהג האחרונים6.



1 [עי' בהערה הקודמת.]

2 [עי' גם א. קָטֹן.]

3 [כאן במקום צוער, סוער, ועי' בהערות וכו'.]

4 [עי' צַיְלָן, הערה.]

5 [לפני זה (סוט' מט.): שהיה קטנתא של חסידים, וברש"י שם: קטנותם של חסידים, ופרש רש"י: שהיו החסידים הולכים וכלים והוא היה מקטניהם וסופם, ע"כ.]

6 [עי' אלבוגן,Gottesdienst, עמ' 124.]