ש"נ, סמי' קִלְלַת, כנ' קִלְלָתְךָ, קִלְלָתוֹ, מ"ר קְלָלוֹת, — דְּבַר האל או אדם הַמְּקַלֵּל, המביע את הרצון שתבא רעה על אדם וכדו', הנגוד של ברכה, Fluch; malediction; curse: והבאתי עלי קְלָלָה ולא ברכה (בראש' כז יב). ראה אנכי נתן לפניכם היום ברכה וּקְלָלָה וכו' וְהַקְּלָלָה אם לא תשמעו אל מצות יי' אלהיכם (דבר' יא כו-כח). ויהפך יי' אלהיך לך את הַקְּלָלָה לברכה כי אהבך יי' אלהיך (שם כג ו). ואלה יעמדו על הַקְּלָלָה בהר עיבל (שם כז יג). והיה אם לא תשמע בקול יי' אלהיך וכו' ובאו עליך כל הַקְּלָלוֹת האלה והשיגוך ארור אתה בעיר וכו' (שם כח יה-יו). ובאו עליך כל הַקְּלָלוֹת האלה ורדפוך והשיגוך עד השמדך (שם שם  מה). ויחר אף יי' בארץ ההוא להביא עליה את כל הַקְּלָלָה הכתובה בספר הזה (שם כט כו). והיה כי יבאו עליך כל הדברים האלה הברכה וְהַקְּלָלָה אשר נתתי לפניך וכו' שם ל א.  החיים והמות נתתי לפניך הברכה וְהַקְּלָלָה שם שם יט. ואחרי כן קרא את כל דברי התורה הברכה וְהַקְּלָלָה ככל הכתוב בספר התורה (יהוש' ח לד). ויאהב קְלָלָה ותבואהו ולא חפץ בברכה ותרחק ממנו (תהל' קט יז). מברך רעהו בקול גדול בבקר השכם קְלָלָה תחשב לו (משלי כז יד). — קִלְלַת חנם, קללה הבאה ללא סבה: כצפור לנוד כדרור לעוף כן קִלָלַת חנם לא תבוא (שם כו ב). — וקְלָלָה נִמְרֶצֶת1, קללה אנושה: והנה עמך שמעי בן גרא בן הימיני מבחרים והוא קללני קְלָלָה נמרצת ביום לכתי מחנים (מ"א ב ח). — קִלְלַת פלוני, הקללה שפלוני מקלל: ואת כל רעת אנשי שכם השיב אלהים בראשם ותבא אליהם קִלְלַת יותם בן ירבעל (שפט' ט נז). — ובמשמ'  הקללה שקללו את פלוני: עלי קִלְלָתְךָ בני (בראש' כז יג). אולי יראה יי' בעוני והשיב יי' לי טובה תחת קללתי2 היום הזה (ש"ב יו יב). — וקללה במשמ' נושא הקללה, דגמה לקללה, בפרט בצרופים היה לקללה, נתן לקללה: אשר דברתי על המקום הזה ועל יושביו להיות לשמה וְלִקְלָלָה (מ"ב כב יט). ונתתם לזועה לרעה לכל ממלכות הארץ לחרפה ולמשל לשנינה וְלִקְלָלָה בכל המקמות אשר אדיחם שם (ירמ' כד ט). לתת אתם לחרבה לשמה לשרקה וְלִקְלָלָה כיום הזה (שם כה יח). ואת העיר הזאתה אתן לִקְלָלָה לכל גוי הארץ (שם כו ו). ולקח מהם קְלָלָה לכל גלות יהודה אשר בבבל לאמר ישמך יי' כצדקיהו וכאחב אשר קלם מלך בבל באש (שם כט כב). למען הכרית לכם ולמען היותכם לִקְלָלָה ולחרפה בכל גויי הארץ (שם מד ח). ותהי ארצכם לחרבה ולשמה וְלִקְלָלָה מאין יושב כהיום הזה (שם שם כב). כי לשמה לחרפה לחרב וְלִקְלָלָה תהיה בצרה (שם מט יג). כאשר הייתם קְלָלָה בגויים וכו' כן אושיע אתכם והייתם ברכה (זכר' ח יג). — וְקִלְלַת אלהים במשמ' עלבון לרוח המת3 וכי יהיה באיש חטא משפט מות והומת ותלית אות על עץ לא תלין נבלתו על העץ כי קבור תקברנו ביום ההוא כי קִלְלַת אלהים תלוי (דבר' כא כב-כג). — ואמר בן סירא: ברכת אב תיסד שרש וקללת אם תנתש נטע (ב"ס גני' ג ט). אם תכשלו לשמחת עולם ואם תמותו לקללה (שם מא ט). — ובתו"מ: הואיל ואין הגשמים אלא סימן קללה בחג למה הוא מזכיר (ר' יהושע, תענ' א א). מי שיש לו בן מכל מקום, פוטר אשת אביו מן היבום וחייב על מכתו ועל קללתו ובנו לכל דבר (יבמ' ב ה). ואלו נאמרין בלשון הקדש מקרא ביכורים וחליצה ברכות וקללות ברכת כהנים וכו' (סוט' ז ב). הפכו פניהם כלפי הר עיבל ופתחו בקללה (שם שם ה). ואלו ואלו עונין אמן עד שגומרין ברכות וקללות (שם שם). מיום שחרב ביהמ"ק אין יום שאין בו קללה (רשב"ג בשם ר' יהושע, סוט' ט יב). על שבע מצוות נצטוו בני נח, על הדינין וכו' ועל קללת4 השם (תוספת' ע"ז ח ד). ולא שמחתי בתקלת חבירי ולא באת קללת חבירי על מיטתי (תלמידו של רב, ירוש' תענ' ג יג5). עשרה קרעים אסורים באיחוי הקורע על אביו ועל אמו וכו' ועל קללת השם (שם מו"ק, ג ז). מהו לקרוע על קללת הגוי (שם שם). אחד ששמע קללת השם מישראל ואחד קללת השם מן הגוי חייב לקרוע (ר' הושעיה, שם שם). עשר קללות נתקללה חוה (ר' יצחק בר אבדימי, עירוב' ק:). ישראל הללו שברכתן ברכה וקללתן קללה יעסקו בדברים הללו (ריש לקיש, יומא נד:). אל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך, שהרי אבימלך קלל את שרה וכו' ונתקיים בזרעה (ר' אלעזר בשם ר' חנינא, מגי' טו.). כאדם שמקלל את עצמו ותולה קללתו בחבירו (ר' אבא בר כהנא, סוט' יא.). (המלוה מעות בלא עדים) גורם קללה לעצמו (ריש לקיש, ב"מ עה:). זו היא קללה שמקללין בני אדם אל יהא לך חומץ ומלח בתוך ביתך (אדר"נ כ). עם אחד אשר יש בינינו נבזה מכל העמים ודעתם גסה עליהם חפצים ברעתנו וקללת המלך שגורה בפיהם (מד"ר אסתר, אם על המלך טוב). — *קְלָלוֹת במשמ' פרשיות התוכחה שבס' ויקר' ובס' דברים: בתעניות (קוראים) ברכות וקללות, אין מפסיקין בקללות אלא אחד קורא את כולן (מגי' ג ו). לא שנו אלא בקללות שבתורת כהנים אבל קללות שבמשנה תורה פוסק (אביי, בבלי שם לא:). עזרא תיקן להן לישראל שיהו קורין קללות שבתורת כהנים קודם עצרת ושבמשנה תורה קודם ר"ה (ר' שמעון בן אלעזר, שם שם). שכל מי שהוא מדוקדק בעניות כאלו דבוקין בו כל ייסורים שבעולם וכאלו באו עליו כל הקללות שבמשנה תורה (מד"ר שמות לא). — *וקִלְלַת היום, השנה, הקללה שבאותו יום, באותה שנה: כדי שתכלה השנה וקללותיה (אביי, או ריש לקיש, מגי' לא:). וכל יום ויום מרובה קללתו משל חבירו (רבא, סוט' מט.). — *ועל צמחים או בעלי חיים, מין קְלָלָה, מין שבהופעתו באה קללה ואסון או שבא כתוצאה מקללה ואסון, כגון נובלות, ארבה וכו': על החומץ ועל הנובלות ועל הגובאי אומר שהכל וכו', ר' יהודה אומר כל שהוא מין קללה אין מברכין עליו (ברכ' ו ג). — ובסהמ"א: הלעיטיני הפך צדיק אוכל לשובע נפשו, כי קללה שרויה במעיו (ריקנטי עה"ת, תולדות, כח., לבוב). — ואמר הפיטן: כצפור לנוד וכדרור לעוף חזרה לו קללה (ינאי, אימת עם. קרוב' במד', זולאי, ריא).