*, פ"י, — ענש בקנס, בתשלום כסף או בהפסד ממון ורכוש אחר: נטל מקצת פאה וזרק על השאר וכו' קונסין אותו ונוטלין הימנו זו וזו (ר' מאיר, תוספת' פאה ב א). המלוה את חבירו בריבית ובא לפני בית דין קונסין אותו ואינו גובה לא את הקרן ולא את הריבית (הוא, ב"מ ה כב). קנס קנסו להן (לכהן ולוי שלקחו את הגורן אחר המרוח שיהיו חיבים לתת תרומה ומעשר לכהנים ולויים אחרים), שלא יהו קופצין לגיתות ולגרנות (ר' יוחנן, ירוש' פאה א ו). עבר ומכר (בהמה דקה לגוים במקום שנהגו איסור) קונסין בו, כשם שקונסין (בבהמה גסה) להלכה כך קונסין (בבהמה דקה) למנהג (שם פסח' ד ג). הגוזל שדה מחבירו כו' אמר ר' יוחנן, והלא אמרו אין הקרקע נגזלת, ולמה אמרו חייב להעמיד לו שדה, קנס קנסוהו (שם ב"ק י ו). ואיבעית אימא אידי ואידי בשוגג והכא בקנסו שוגג אטו מזיד קמיפלגי, מר סבר קנסו שוגג אטו מזיד ומר סבר לא קנסו שוגג אטו מזיד (שבת ג:. כיון מלאכתו במועד ומת מהו שיקנסו בניו אחריו (ר' ירמיה לר' זירא, מו"ק יב:). מפני מה אמרו אלמנה לכ"ג יש לה כתובה מפני שהוא פסול והיא פסולה וכל מקום שהוא פסול והיא פסולה קנסו אותו כתובה (ר"ש בן אלעזר, יבמ' פה.– פה:). המוציא את תבנו וקשו לרה"ר לזבלים והוזק בהן אחר חייב בנזקו וכל הקודם בהן זכה וכו' אמר רב בין בגופן בין בשבחן וזעירי אמר בשבחן אבל לא בגופן, במאי קמיפלגי, רב סבר קנסו גופן משום שבחן, וזעירי סבר לא קנסו גופן משום שבחן (ב"ק ל.-ל:). רבי מאיר אומר שור של ישראל שנגח של כותי פטור, ושל כותי שנגח שור של ישראל בין תם בין מועד משלם נזק שלם וכו' א"ר אבהו קנס הוא שקנס רבי מאיר בממונם שלא יטמעו בהם, מתיב רבי זירא ואלו נערות שיש להם קנס וכו' ואי ס"ד קנס רבי בממונם ה"נ נקנוס (שם לח:). המקבל בהמה מן העובד כוכבים וילדה מעלין אותו בשוויו ונותן חצי דמיו לכהן והנותן לו בקבלה אף על פי שאינו רשאי קונסים אותו עד עשרה בדמיו (ר' יהודה, בכורות ב.). המוכר עבדו לעובד כוכבים קונסין אותו עד מאה בדמיו (רבי יהושע בן לוי, שם ג.). לעתיד לבא הקב"ה נוטל את אומות העולם ומורידן לגיהנם ואומר להם למה הייתם קונסין את בני1 (ר' לוי, מד"ר בראש' כ). — ובמשמ' עָנַשׁ, הטיל ענשׁ, בכלל, קָנַס מיתה על פלוני: אמר לו הקב"ה לחירם מלך צור וכו' בך נסתכלתי וקנסתי מיתה על אדם הראשון (רב יהודה בשם רב, ב"ב עה.-עה:). כמה קשה המחלוקת שבית דין של מעלה אין קונסים אלא מבן כ' שנה ומעלה, ובית דין של מטה מבן י"ג, ובמחלוקתו של קרח תינוקות בני יומן נשרפו ונבלעו בשאול תחתיות (ר' ברכיה, מד"ר במד' יח). — *ובמשמ' אסר אסור הנאה: במה קנסו, במקום שזורעין ואוכלין או במקום שזורעין ולא אוכלין (ר' פינחס, ירוש' שביע' ה ט). נחשדו להיות מניחין (את התשביל על גבי הכירה בשבת) ולא נחשדו להיות מבשלין, קנסו כמניח ולא קנסו כמבשל (ר' הילא, שם תרומ' ב ג). — ובסהמ"א: ויהא רשאי לקנסני ולצערני על כל פעם ופעם שאסרב לו (ס' השטרות לר"י ברצלוני, 83). והיו שולחים אנשי קושטנדינה יאודי אחד חשוב וחכם וכו' כדי לשפוט את העם משפט צדק והיה מעניש וקונס ומכה ומנדה ומחרים כפי מה שצריכה השעה (לקוטים מדברי יוסף סמברי, ברלינר, 3). — ואמר הפיטן: שגיאות שים זדים ולא קונס (שלמה הבבלי, תערוג אליך, סליח' יום ג). וברב צדקתך מפלתם תקנוס צולה חרבה ונהרותיה תאנוס (שמעון בר יצחק, ויושע שושני, יוצ' ז פסח).

— נִפע', *נִקְנַס, — שקָנסו אותו: אדם הראשון חסיד גדול היה, כיון שראה שנקנסה מיתה על ידו ישב בתענית מאה ושלשים שנה (ר' מאיר, ערוב' יח:). לפי שראה אדם הראשון יום שמתמעט והולך אמר אוי לי שמא בשביל שסרחתי עולם חשך בעדי וחוזר לתוהו ובוהו וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים (ת"ר ע"ז ח). ראוי היה אדם הראשון שלא לטעום טעם מיתה, ולמה נקנסה בו מיתה, אלא צפה הקב"ה שנבוכדנצר וחירם מלך צור עתידין לעשות עצמן אלהות לפיכך נקנסה בו מיתה (רבי חמא בר חנינה, מד"ר בראש' ט). וכשוכב בראש חבל, זהו אדם הקדמוני, שהוא היה ראש לכל בני אדם שעל ידי היין נקנסה עליו מיתה וגורם להביא חבלי מות לעולם (שם במד' י). ראוי היה אדם הראשון שיהיה חי וקיים לעולם, ומפני מה נקנסה עליו מיתה, אלא והאלהים עשה שייראו מלפניו (ר' יהודה בר' סימון, שם קהל' סדרא א, ידעתי כי). — ובסהמ"א: והם מרויחים הממון ההוא הנקנס (שו"ת חכם צבי קלא). — ואמר הפיטן: פתאם נקנסה עליו (על רבן שמעון) מיתה משונה וחמורה (מאיר ברבי יחיאל, ארזי הלבנון, קינ' ת"ב).

— הִפע', °הִקְנִיס, — כמו קל, ואמר הפיטן: גועה לדודי אני מאורסת גועל רודי איך נדרסת, דין הרג לעצמה מקנסת, דחויה גם כי נאנסת (שלמה הבבלי, אין כמדת, סליח' יום ד).

— הָפע', °הֻקְנַס, — כמו נִפע': באדם ובבהמה אם הוקנס מהומה, בצור קול הומה לאדמה יזכור (ר"א קליר, זכר תחלת זכרונות, מוסף ר"ה). והורידו להשמש והוקנס בבזיונות, ובממון לא קנסוהו (פתחי תשובה, חו"מ שא, סי' ו).