קנן

1, ממנו קֵן, *קִנָּה, קָנַן.



1 [באכד' בא קנן במשמ' קלע (שערות), וכן נמצא באוגרית' במשמ' מקלעת, ואפשר שנגזר קֵן, ובאכד' קִנֻּ, קן הצפור, משרש זה ועקר פרוש המלה הוא סל קלוע. אך בעבר', יש לראות את הפעל קנן, הבא בפִע', כנגזר מן קן (הצפור) במשמ' עשה קנּוֹ, שם קן לו.]

חיפוש במילון: