* 1, ש"ז, מ"ר קְנָסוֹת, — תשלום בכסף, בפרט בעֹנש, Geldstrafe; amende; fine: אלו נערות שיש להן קנס2, הבא על הממזרת ועל הנתינה וכו' יש להן קנס אף על פי שהן בהכרת אין בהן מיתת בית דין (כתוב' ג א). נערה שנתארסה ונתגרשה וכו' יש לה קנס וקנסה לעצמה (ר' עקיבא, שם שם ג). קנס שוה בכל אדם (שם שם ז). כל מקום שיש מכר אין קנס וכל מקום שיש קנס אין מכר, קטנה יש לה מכר ואין לה קנס, נערה יש לה קנס ואין לה מכר, הבוגרת אין לה לא מכר ולא קנס (שם שם ח). האומר פיתיתי את בתו של פלוני משלם בושת ופגם על פי עצמו, ואינו משלם קנס (שם שם ט). נערה שנתפתתה בושתה ופגמה וקנסה של אביה (שם ד א). אנסת ופתית את בתי והוא אומר לא אנסתי ולא פתיתי, משביעך אני ואמר אמן חייב, ר' שמעון פוטר שאינו משלם קנס על פי עצמו, אמרו לו אף על פי שאינו משלם קנס על פי עצמו משלם בושת ופגם על פי עצמו (שבוע' ה ד). (עד זומם) אף אינו משלם על פי עצמו3 מפני שהוא קנס וכל דבר שהוא קנס אינו משלם על פי עצמו (ר' עקיבא, תוספת' מכו' א א). אין להם לא בקנסי הבת ולא בפתוייה ולא בחבליה (ר' חייא, ירוש' כתוב' ד א). עריות ושניות לעריות אין להם לא קנס ולא פיתוי וכו' (ת"ר, בבלי שם לה:). ומודה  בקנס פטור (שם מג.). ילמדנו רבינו דיני קנסות4 בכמה (רב נחמן בר רב חסדא, סנה' ח.). אפילו עשרה והן הדיוטות פסולין לדיני קנסות (בשם רב, שם שם). — ובסהמ"א: כל המשלם נזק שלם הרי התשלומין ממון שהוא חייב לשלמו כמי שלוה מחבירו שהוא חייב לשלם. וכל המשלם חצי נזק הרי התשלומין קנס חוץ מחצי נזק של צרורות שהוא הלכה כמו שביארנו, זה הכלל כל המשלם מה שהזיק הרי זה ממון, וכל המשלם יתר או פחות כגון תשלומי כפל או חצי נזק הרי היתר על הקרן או הפחות קנס, ואין חייבין קנס אלא ע"פ עדים, אבל המודה בכל קנס מן הקנסות פטור (רמב"ם, נזקי ממון ב ז-ח). וכן כל הקנסות שקנסו חכמים וכו' אין גובין אותן דייני חוצה לארץ (הוא, סנהדרין ה ט). — ואמר המשורר: דעה כי משפטי תורה חשוקים ולחמשה חלקים הם חלוקים, ממונות וגם קנסות גם עדיות ולמלקיות ולנפשות צדויות (רב האי גאון, שערי דיני ממונות, קבוצת קונטרסים, יט.). והחמישי קנסות אין בבבל לבד ממון אשר הזיק בחבל (שם, שם). ואם קדם ותפס את קנסו בדינו יחלטו לו את תפוסו (שם, שם). — °ועֹנֶשׁ שלא בכסף, קְנַס בְּרָכָה במשמ' עֹנש קללה וחרם: הננו מסכימים ופוסקים בקנס ברכה שמן היום הזה והלאה לא יורשה שום אדם לעשות בו (בבית הטבילה) מלאכה כלל (תקנות קנדיאה,  הרטום-קאסוטו, 8). הסכמנו לתקן וכו' שמכאן והלאה כל איש ישראל הנמצא ביננו לא יורשה בקנס ברכה לקבול על חבירו הישראלי בשום מקום משפט וכו' בערב שבת וביום טוב (שם, 9). אנחנו מסכימים ופוסקים בקנס ברכה אשר נעשה ואשר יעשה שמהיום הזה והלאה לא יהיה רשאי שום אדם מאנשי קהילתנו לצאת בשבתות ובחדשים מתוך הקהל וכו' עד צאתם מבית הכנסת שחרית (שם, 10).