*, ש"נ, — שה"פ מן קָצַר, פעֻלת הַקּוֹצֵר: איזהו לקט, הנושר בשעת הקצירה (פאה ד י). כל הלילה כשר לקצירת העומר (מגי' ב ו). מפני הביתיסים שהיו אומרים אין קצירת העומר במוצאי יום טוב (מנח' י ג). קצירת שבולת הראשונה (אצל פאה) דומה למירוחו (של הכרי אצל תרומה) (ר' יוסי, ירוש' פאה א א). מה קצירה כדרך הקוצרים או אפילו כל שהוא, מן מה דכתיב אשר לא מלא כפו קוצר וחצנו מעמר הדא אמרה קצירה כדרך הקוצרים (שם שם ג ז). ולא קודם לקצירה אנן קיימין (שם חלה א א). אפשר אדם חורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה וקוצר בשעת קצירה ודש בשעת דישה וזורה בשעת הרוח, תורה מה יהא עליה (ר"ש בן יוחי, ברכ' לה:). קצירה וספירה בלילה והבאה ביום (מגי' כא.). קצירה דאנשי יריחו ברצון חכמים הואי (מנח' עא.). כל מעשיהן של ישראל משונין מאומות העולם בחרישתן, בזריעתן, בנטיעתן, בקצירתן (ר' לוי, מד"ר שה"ש, חכו ממתקים). — ובסהמ"א: כל שיעורי שבת באוכלין וכל הוצאתן וקצירתן וטחינתן כגרוגרת (רש"י, שבת פ:). מלאכת החרישה קודמת לזריעה וזריעה קודמת לקצירה והקצירה קודמת לעמור (ר"י עקנין, אב' ד ה, 115). — °ומ"ר קְצִירוֹת: דקצירת העומר במוצאי י"ט מתרת לקצור שאר הקצירות (רש"י, מנח' ע:). וכתיב ראשית קצירכם דמשמע שתהא ראשית לכל הקצירות (הוא, שם, עא.).