קָצַן
° 1, קל לא נמצא.
— הִפע', הִקְצִין, — עשה לקָצִין: ע"כ ברחמים גדולים הקצינו ויכן ממשלתו אותה לסעדה (קטע מאגרת מהגניזה מזמן הגאונים, סעדיאנה שכטר, 66). — ואמר הפיטן: תמימים כרשו ארץ, והקצינו שר בערץ, פקד לרוץ במרץ, לכלותו בחרץ (ר"א קליר, תמימים, קרוב' פורים).
1 [פעל שגזרו מן קָצִין, שאמנם קצת המדקדקים (עי' ריב"ג, רד"ק, בס' השרשים) יחסוהו לשרש קצן, אבל רב החדשים רואים בו הקבלה לערב' קָאצִ'(ן) قاض מן קצ'י قضى בנון נוספת. ואמנם אפשר שהמלה קָצִין שאולה בעבר' מלשון שבטי ערב הקדומים, כי אין דגמה אחרת לשמקל כזה במקרא.]