°, ש"נ, — חֳלִי, וביחוד חלי העינים1: חולי שבעין שקורין קצירא2 אם לח אינו חוצץ, אם יבש חוצץ (מחזור ויטרי, 610). יחייב בהכרח שיתחדשו בקיץ קדחות חדות וקצירה בעינים ושלשול דם וכו' ואמנם הקצירה הנה תקרה מפני שבטני המוח כבר נתמלאו מפני  הלחות וירדו ממנו ירידות אל העין (יעקב בן יוסף זבארה, תרג' פרקי אבוקרט, כ"י ביהמ"ד שכטר, 18). ומחמת זה הנה תקרה הקצירה למי שהיו עיניו בטבע חלשים וכו' (שם שם). הדמעות כאשר יגר מן העינים מבלי רצון וסבה מבוארת כמו מעובי או קצירה או מאחד החולאים אשר יקרו בעין הנה זה אות מסוכן (שם, 30:). ולביקו' חולי וקצירה היה אח לצר' (וכשטין, Inschriften I, 501).