קֹצֶם

°, ש"ז, מ"ר קֳצָמִים, — כמו חול1, Sand; sablè; grit: אדם שיהיה בראשו כמו קוצמים או כמו קמח שיזרה ממעל עור גולגולתו, הם המקרחים את הראש, כי ימריטו את שערות הראש (אסף, 131). כל שתן אשר יהיה בו כמראה הקוצמים, הם מאובי החיטים2 דע כי יש שחין במקיות השתן (שם, 133:). השתן אשר יהיה בו כמראה קציעות הריפות החיטים או כקוצמים, יגיד כי הקדחת הגבירה וכו' רוב השתן אשר יהיה כקציעות הקוצמים לבנים וגדולים זה האות יגיד על קדחת אשר העיזה והגבירה (שם, כ"י אוקספורד, 62:). 



1 [במשמ' אבק, פיח, בא קצמא, קצימא, הוא קיסם בעבר', גם בסור' אצל גלינוס (עי' 39 ZDMG, 280)].
במקום קוצם שבמאמר ה(ירוש' פסח' ג א): וזימי של צבעין דו יהב בגויה קוצם בגון דיקלוט ציבעא, ע"כ, צ"ל קוּצָה, עי' ערך זה.]

2 [בכ"י אוקספורד (45:, בהעתקת ד"ר מונטנר): הם קציעות, קליפות חיטים.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים