1 [שרש זה בא בעבר' ובארמ' וסור' במשמ' כעס, צער ותוגה, ובסור' גם קצפת לי במשמ' צר לי, וכן שם קציפא גם במשמ' דק וצר ממש, ואפשר שזאת צר (רוח), קצר (אף, נפש) היא משמעותה הראשונה של השרש. ובמכתבי עמרנא 82, שו' 50-51 בא בעבר-כנענ' נַ— אַק— צַ— פֻ  על יד הבבלי תֲ— שַ— אַש (תצטער), כנראה במקור נפע', וכן (שםב93, שו' 4-5) [נַ?-] אַק— צַ— אַפ— תִ על יד [אַת—] תַ— שַ— אַש  אַ— נַ— כֻ (אצטער אנוכי), אך במקרא אין נִפע' מן הפעל. ועי' א. קֶצֶף, ב. קֶצֶף, הערות.]