* 1, פ"ע, —  קפץ ודלג ופרכס, hüpfen; zappeln; sauter, fretiller; to jump, jerk: לאדם אחד שהיה לו עגל והיה מפשפשו ומגרדו2 ומאכילו כרשינים בשביל שיהיה חורש בו, כשהגדיל העגל נתן בעליו עולו עליו וקירטע ושיבר את העול וכו' (ספרי דבר' שיח). דגים מאימתי מקבלין טומאה, ב"ש אומרים משיצודו וב"ה אומרים משימותו רבי עקיבא אומר משעה שאין יכולין לחיות, מאי בינייהו, אמר ר' יוחנן, דג מקרטע3 איכא בינייהו (חול' עה.). א"ר יצחק, כל מקום שאתה מוצא ישיבה השטן קופץ, א"ר חלבו, בכל מקום שאתה מוצא נחת רוח השטן מקטרג, א"ר לוי בכ"מ שאתה מוצא אכילה ושתייה ארכיליסטיס מקרטע4 (מד"ר בראש' לח). וילך וישב לבן למקומו, לסורו, מלמד שנכנסו ליסטי' בתוך ביתו והיו מקרטעים5 בו כל הלילה, ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלהים, כמה מלאכים היו חלים ומרקדי' לפני אבינו יעקב בכניסתו לארץ (שם שם עד). אמר לו יצחק (לאברהם) אבא אוסרני בידיי וברגליי וכו' שלא אראה המאכלת בא עלי ואקרטע ואיפסל מן הקרבן (פסיק' רב', בחדש השביעי, קעא.). וכיון שהוא יוצא ורואה את הנר מיד הוא שמח ומקרטע (ילמדנו, ראש בהעלותך, על פי הערוך ערך קרטע). —  ובסהמ"א: עד שלא יגמור צורת הולד יפה היא מרטעת וצווחת, פירוש הוא כמו מקרטע שפי' בע' קרטע (ערוך ערך רטע).