א. קִשָּׁיוֹן

°, ש"ז, — כמו קְשִׁי: קשח וכו' ענין קשיון הוא לפני הענין (מנחם, מחברת קוף, קשח). אשר טענת ואמרת מזה הקשיון והמניעה, אין לזו הטענה מע' (ישועה בן יהודה הקראי, העריות, VI).  יסרס (הקב"ה את דור המדבר) על רוע קשיון לבם האמולה (ר"י הדסי, אשכל הכפר, דבור לא תחמוד, אות ל). — ואמר הפיטן:  עשה עמי אות בצביון ולעתו חש עלי קשיון (ר"א קליר, איכה את אשר, קינ' ת"ב)קשיון ערפו הקשה והכביד (בנימן, יי' ישפות, עושה שלום ז פסח, מחז' איטל' א, קכה.).  מרי שגיון וחטא קשיון סלח עליון והורני (בשירי רמב"ע, דוקס, 65). —  ואמר המשורר:  ראה טורי ברב טוב תסנגר לפי עסקי וקשיון העבודה (ד"ת של יהודי מצרים וא"י ב, יעקב מן, 85).

חיפוש במילון:
ערכים קשורים