*, ש"נ, — שה"פ מן קָשַׁר: מה קשירה היתה במשכן, שהיו קושרין את המיתרי' (ירוש' שבת, ז ב). קושרין לפני בהמה בשביל שלא תצא, היא קשירה היא נעילה (שם ערוב' ג ב). דרבנן אדרבנן לא קשיא, חבל בחבר מיחלף, עניבה בקשירה לא מיחלפא, דר' יהודה אדרבי יהודה לא קשיא התם לא משום דמיחלפא עניבה בקשירה, אלא עניבה גופה קשירה היא (שבת קיג.). תפילין מאימתי מברך עליהן וכו' משעת הנחה ועד שעת קשירה (מנח' לה:). וקשרתם וכתבתם, מה כתיבה בימין, אף קשירה בימין (ר' נתן, שם לז.). — *קשירה תמה, קשירה יפה: ר' ירמיה אפסקת רצועתה דתפילתה, שאל לרבי בא בר ממל, א"ל, וקשרתם אפילו קשירה תמה (ירוש' מגי' א א). וקשרתם כתיב, שתהא קשירה תמה (מנח' לה:). —  ובסהמ"א: ופיר' שדאכי1 ענפים ארוכים שמשלתחין ומשתדכין1 באשר לפניהם כי שידוך1 כלשון קשירה הוא (תשו' הגאו' הרכבי תכה, 220). כאשר תעשה האם החומלת לבנה ברחיצתו וחתולתו וקשירתו והתרתו (ר"י א"ת, חו"ה, הבטחון, פתיח'). אין הסדר דבר אחר זולתי קשירת נמצאות ואחדותם באיזה אחדות וכו' (אור עמים, לז). — °קְשִׁירַת חבה התקשרות אנשים זה לזה מתוך אהבה: ולפי שידוע לי קשירת חיבתו (יצחק לוי, תשו' רש"י יג, קבוצ' קונט', ז:). — ואמר המשורר: שלח אותו ויסורו מדנים ומדיינים וקח אליו פשרה ואם אין דעה כי המלכים עלי מלחמתך קשרו קשירה (ר"ש הנגיד, אלוה עוז, בן תהלים י, ששון, ח). אנשים לא טרדם מאוים אשר אין לזמן עמם קשירה (עמנואל, מחב' ח, ברודי, רו). ידעו נסתר ופלי, יום קשירת יום בלילה בִּשְׂמם יחד והפליא (ר"ש שבזי, מהדר, שירי תימן, 200). — וברפואה, קשירת תחבשת, Verband; dressing: הקשירה הנקראת בעלת שני פנים ובעלת שני ראשים הוא אשר יעשה בזה בהנחת אצבע הגבנונית אשר תשמר בה השואת העלה על מקומה ויהי' זה באמצעיות מחיצת הבגד ואחר יוקח בכל אחד משני המחציתים על הפך הצד ויעשה כריכות בשתי ידים (קאנון ד ה ב ה). — °וקשירה בדרך כשוף: ואם שחוששין לו לכשוף או קשירה נודע למי שהיה נשוי כבר או למי שיודע בעצמו מקדם היות בו תגבורת אנשים ועכשיו נטלה ממנו (טוביה כץ, מעשה טוביה, מעין חתום ה, קכח.).