ב. רְאִי

°, ש"ז, — מַרְאָה1, Spiegel; miroir; mirror ליושבי ארץ ושוכני אי הוקם למו לראי ויהי לזכרון (מנחם, אדוני, מכתב לחסדאי בן יצחק). כראי מוצק, כראי שהנשים רואות בו (רש"י, איוב לז יח). והם (השמים) ספירים כמו הראי הנתך, ר"ל הזכוכית שיעבור האור בו (רלב"ג, איוב לז יח). זהר אור עולם וראי זך תפארת אלהים ודמות חסדו (יצחק זקיל פרנקל, תרג' חכמת שלמה ז כז). תמונת מבוא הגרון וסדק הקול כאשר הם נראים בראי להבטת הגרגרת (Laryngoskop) (י. טובים, הדיפתריה ה, יז.). — ומ"ר רְאִיּוֹת, ואמר הפיטן: זה קירה במים עליות, זקפם והתויכם תוך זויות, זהרם נאה מוצק כראיות (מחזור ויטרי תעח).



1 [על פי לשון הכתוב באיוב לז יח.]

חיפוש במילון: