רבה

1, ממנו הַרְבֵּה, מִרְבָּה(?), מַרְבָּה, *מְרֻבָּה, מַרְבִּית, רָבָה, *רְבִיָּה, *רִבִּית, *א. רַבָּן, תַּרְבּוּת, תַּרְבִּית.


1 [בשתי הצורות, רבה, וגם א. רבב, הפכה מלה קצרה קדומה, רב, במשמ' גדול במדה ובמספר, לשרשים בלשון. השרש רבה נמצא אף באשור' רַבוּ, בארמ' רבא, רבי, בערב' רבא ربا, וכן בא א. רבב באשור', אוגרית', ערב' וכוש' בהתפתחויות שונות.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים